לקרנות פנסיה פרטיות תפקיד הולך וגדל ברחבי העולם. בסוף 2013 קרנות פנסיה במדינות ה-OECD ניהלו נכסים בשווי כולל של כ-25 טריליון דולר, כשחלק גדול מהקרנות בידי גופים פרטיים ובמסלולים של פנסיה צוברת, שבהם החוסכים הם שנושאים בסיכוני ההשקעות. ביטחונם של פנסיונרים עתידיים ברחבי העולם, אם כך, תלוי באיכות ההשקעות שנקבעות על ידי מנהלי הקרנות, ובמידת ההתאמה בין התמריצים של מנהלים אלה לבין האינטרסים לטווח הארוך של המשקיעים-חוסכים.
במחקר זה אנו בודקים שני כלי מדיניות שבאמצעותם רגולטורים יכולים לוודא שיש התאמה בין האינטרסים של החוסכים ושל מנהלי קרנות הפנסיה: א) הגבלות על מבנה דמי הניהול; ב) הסביבה התחרותית שבה פועלות קרנות הפנסיה. אנו מנצלים ניסוי רגולטורי יחיד במינו שהתקיים בישראל ומאפשר לנו לבחון את השפעתם של דמי ניהול מבוססי ביצועים ושל תחרות על התשואות, הסיכונים והעלויות של אפיקי חסכון פנסיוני שונים.
