ארכון הבוגרים ביה"ס למנהל עסקים

לוח אירועים שנתי

א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
 
דצמבר 2019
 

דבר במספרים: השקעות בשוק ההון לפי ניתוח טכני או בסיסי?

מאת גיא קרן

"תקבל עצות חינם – רק בישראל!" כתב אהוד מנור, אך בשוק ההון אפשר לקבל "עצות חינם" בכל מקום בעולם. שתי גישות מרכזיות שלפיהן יועצי השקעות הון מייעצים הן הגישה הטכנית (technical analysis) ולעומתה הגישה הפונדומנטלית (fundamental analysis). מחקר חדש ופורץ דרך של פרופ' דורון אברמוב ופרופ' (אמריטוס) חיים לוי מבית-הספר למנהל עסקים בהאוניברסיטה העברית בשיתוף עם ד"ר גיא קפלנסקי מאוניברסיטת בר-אילן, בוחנת את כושר החיזוי של שתי שיטות הניתוח – מי עדיפה, שיטת הניתוח הטכני או שיטת הניתוח הפונדומנטלי?

גישת הניתוח הפונדומנטלי בניירות ערך מניחה שלנייר-ערך יש מחיר פנימי, שאינו בהכרח משתקף במחירו בשוק ניירות ערך. ערך זה אפשר לקבוע על ידי הערכה יסודית של משתנים הקשורים בחברות שבניירות-הערך שבהן מתעניינים, כלומר יש לבצע מחקרים מקיפים (הכוללים ניתוח של דו"חות כספיים, רמת הניהול, מצב הענף, נתוני המשק וכיוצא באלה) על פיהם מעריכים את שווי הנייר לעומת מחיר השוק ואת ההסתברות לשינוי במחיר. לעומת זאת, שיטת הניתוח הטכני מניחה כי המידע לגבי התשואות עתידיות של נייר-ערך של חברה גלום במחירו בשוק ובמחזוריו. כלומר, מחיר נייר-הערך נקבע לפי ציפיות השוק מהתשואות העתידיות ולא לפי ערכה הכלכלי של החברה. לפי שיטה זו יש לבחון ולחזות את מחירי השוק בניירות ערך לפי תנודות ומחזורים. גישה זו מתייחס למומנטום (momentum), שהוא שיעור השינוי במחיר נייר-ערך (מחיר הנייר כיום חלקי מחירו ביום מסוים בעבר). הגישה טוענת כי לשווקים יש מומנטום פנימי משלהם והתנהגות מחיר המניה בעתיד תלויה בתנודות המחירים בעבר.

המחקר בחן את יכולת החיזוי של המלצות השקעה שהופיעו בתכנית הטלוויזיה "TalkingNumbers" ששודרו ברשת CNBC וב- Yahoo Finance, בין נובמבר 2011 לבין דצמבר 2014. בתכנית הופיעו כל פעם שני יועצים מובילים בתחומם, אחד מהגישה הטכנית ואחר מהגישה הפונדומנטלית. היועצים המליצו לגבי השקעות באותו נייר-ערך ביחס לאותו אופק השקעה. סה"כ נבחנו 1599 צמדי-המלצות (1000 המלצות עבור 262 מניות ספציפיות ועוד 599 עבור נכסים אחרים) כולל מניות של חברות גדולות (כמו apple), סחורות (כמו זהב), איגרות חוב (כמו אג"ח ממשלתי אמריקאי לעשר שנים) ומדדים מרכזים (כמו מדד הדאו-ג'ונס).  הטיות שונות שבד"כ מייחסים להמלצות השקעה, קטנו או בוטלו בשל אופי תכנית הטלוויזיה: ההמלצות נעשו ע"י מומחים בעלי שם בתחומם, כך שעיקר דאגתם הופנתה לדיוק של התחזית ולא לעניינים כמו קשרים עסקיים או תנאי העסקה. האופן הסימולטני של מתן ההמלצות שלט בתופעות של עדריות, ומדידת הביצועים של נייר-הערך החל מסגירתו ביום שידור התכנית, ביטל את ההשפעה שיש לתכנית בזמן מתן ההמלצה.

המחקר מראה כי עבור אותם ניירות ערך שלגביהם ניתנו ההמלצות, הניתוח טכני חזה טוב יותר תשואה עודפת, עד אופק השקעה של 12 חודשים (יותר מדויק: תשואה אבנורמלית, שכן זהו הפער בין התשואה בפועל לבין תשואה מיוחלת – שיכול להיות גם שלילי). לעומת זאת, המלצות ההשקעה לפי השיטה הבסיסית הראו יכולת חיזוי חלשה באופן משמעותי. כך, מניות ספציפיות שעבורן ה"טכנאים" המליצו "קנייה חזקה" בממוצע עלו על השוק ב- 7.9% בטווח של 9 חודשים והמניות שהם המליצו "מכירה חזקה" ירדו מתחת לשוק ב- 8.9%-; כלומר, הטכנאים הראו מיומנות גבוהה בליקוט מניות (stock picking). לעומת זאת, המלצות "קנייה חזקה" של האנליסטים הפומדומנטלים נפלו מביצועי השוק בטווח של 9 חודשים מההמלצה (אך לא מספיק כדי שהדבר יהיה מובהק), אך באופן מפתיע המלצות של "מכירה חזקה" לא הפגינו ביצועים שונים במיוחד מאלו שקיבלו המלצת "קנייה חזקה". על אף הביצועים העדיפים של הטכנאים בליקוט מניות בודדות, המחקר מראה כי עבור מוצרים אחרים כמו מדדים של מניות, אג"ח או סחורות, אף שיטה לא הראתה כושר חיזוי משמעותי (או לא "הכתה את השוק") ולא טובה יותר מהשקעה אקראית.

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן.

הוסף תגובה