במוצרים, בקורסים, בהרשמות לאוניברסיטה.. ולא סתם.
ההייטק הצליח ליצור מעמד סוציו-אקונומי חדש וזמין שקורץ לכולנו – הכנסה מעולה ותנאים מעולים. רכב חברה, חדר כושר, משרד, שעות נוחות והכי חשוב – הכנסה התחלתית ממוצעת שנעה בין 14 ל-21 שקלים בחודש. תשמעו, אפילו אני כבר שוקלת להחליף מקצוע.
אז מה הבעיה? טוב, היא לא ממש בעיה, בכל זאת זה מאמר דעה.. אבל, בכל זאת משהו מציק לי.
זה מתחיל כשהיינו ילדים קטנים, כששואלים אותנו מה נרצה להיות כשנהיה גדולים. ״נהג משאית״, ״רופאה״, ״אסטרונאוט״, ״שחקנית״ והרשימה עוד ארוכה. מגוון אדיר של מקצועות שנקבעים כמעט באופן שרירותי. עם הזמן, הרשימה מצטמצמת. נשמע פחות ופחות מקצועות ״שאפתניים״, חלקנו התפכחנו, חלקנו ויתרנו, ומיעוט אמיץ נשאר, ממשיך לעבוד במרץ אחר החלום הכמעט בלתי מושג.
נכון, לא כולנו יכולים להרשות לעצמנו לימודים במדעי הרוח או החברה, והמניעים של אלו שבוחרים לפנות לנתיב רווחי יותר הם ממוצדקים, חלקנו באמת ובתמים אוהבים את מדעי המחשב, לכן, אני לא מפנה את הביקורת כלפי הסטודנטית הפשוטה, אלא לתופעה הרווחת שמתרחשת בחברה הישראלית.
ההייטק הוא אחד מהתחומים הרווחיים ביותר. האמת הפשוטה היא שיש המון כסף בתחום. המון. וכתוצאה מכך, העובדים מרוויחים מהתשואה. צמיחת ההייטק בישראל הולידה בשנה האחרונה מאות מיליונרים חדשים, וזה ממש לא נגמר כאן.
ככה לאט לאט המגוון החברתי של מקצועות בחברה הישראלית מצטמצם. ומתוך המגוון שקיים, חלקו הגדול יושב תחת כנפה האדירה של מעצמת ההייטק – גרפיקאים, כותבי תוכן, משווקים ועוד. מעבר לתופעה המאכזבת של דילול מגוון המקצועות, עומדת על הפרק הסכנה שעומדת בבחירה ״לשים את כל הביצים בסל אחד״. השקעת המשאב האנושי בתעשייה אחת, עם כל כמה שהיא רווחית, יכולה להוביל לבעיות כלכליות עתידיות.
כחברה, עלינו להעצים גם את אלו שבוחרים במקצועות הפחות נוצצים, שבוחרים ללכת לפי האינטואיציה ולא לפי הכיס. לצ׳פר אותם בתנאים טובים, גם אם הם לא משתווים לסכומים האסטרונומיים שבהייטק. אנחנו לא רק הייטקיסטים, יש בינינו אנשי חינוך, רפואה, רוח וחברה, והם משאב אנושי אדיר שהולך ומצטמצם.
וגם אני, סטודנטית מהחוג לפילוסופיה, ששוקלת להחליף מקצוע, ששוקלת לוותר על החלום לטובת תנאי העסקה טובים, אולי צריכה לחשוב גם על מה שאני מפסידה, וגם על מה שהחברה מפסידה.