מאת אריאל הוכשטדט
ביקשו ממני לספר לכם את הסיפור שלי. זה יכול להיות סיפור הצלחה, זה יכול להיות סיפור כישלון. אתם תחליטו.
סיפור ההצלחה הוא על כך שהגעתי לאוניברסיטה על בסיס מלגת סיוע כלכלי, אבל גם עם מלגת הצטיינות, על כך שהתקבלתי לגוגל פעמיים שזה כפול ממה שרוב האנשים רוצים. סיפור ההצלחה שלי כולל רגע מכונן שבו אני עומד בכנס בבורסה לניירות ערך, כנס שאני ארגנתי מטעם גוגל. עולה שר האוצר ומדבר. עולה מנכ"לית מקינזי ומדברת. העיתונאים מתקתקים את סיכומי הדברים ואני מסתכל ושואל את עצמי האם לא הייתי מייצר יותר ערך לעולם אם הייתי מקלח את הילדים שלי עכשיו במקום לעמוד כאן ליד מגשי הסושי.
מבחינת קריירה אני חושב שהלכתי במסלול די ברור, כזה שחלמתי עליו שנים. אפשר לומר שעבדתי תקופה מסוימת בלייצר קורות חיים. הדרכתי פסיכומטרי כי חשבתי שזו דרך אלגנטית לומר שאתה חכם. יזמתי פרויקט בכנסת להדרכת ח"כים על האינטרנט, כי חשבתי שאהנה מאפקט ההילה (אז עוד לא ידעתי שיש לזה שם מקצועי, אבל הבנתי שזה נשמע טוב). עשיתי עוד כמה דברים שנראים טוב ובאמת אחרי שסיימתי את לימודי, ותוך כדי התואר השני, מצאתי עבודה בחברת ייעוץ אסטרטגי, שעבור רבים מחברי ועבורי, הייתה פסגת השאיפות של בוגר מנהל עסקים צעיר.
ובאמת, העבודה בחברת P.O.C. , אחת מחברות הייעוץ האסטרטגי הבולטות, עשור אחורה, הייתה ללא ספק המשרה המהנה בחיי. כמות הדברים שלמדתי במהלך הפרויקטים ומהאנשים המבריקים שסביבי הייתה עצומה. האתגרים היו רבים ולא היה כל כך נורא שיצאתי מהבית עוד לפני שזרחה השמש ושחזרתי אליו הרבה אחרי שהיא שקעה.
רוב האנשים לא נשארים בייעוץ מעבר לכמה שנים. ולכן, אחרי שלוש שנים, גם אני בחנתי אפשרויות בחוץ. עברתי תהליך גיוס לצוות המכירות בגוגל, שכללה אז ממש קומץ אנשים וקצת להפתעתם, למרות שהתקבלתי, סירבתי לתפקיד. הסיבה, וזה אולי יישמע מוזר, היא סרט שראיתי בשנות השמונים על בחור צעיר שחותר דרכו להצלחה ומתבסס על ספר עצות רדוד. הספר אמנם רדוד, אך העצה נכונה: בדוק לא רק אם אתה מתקדם עכשיו, אלא מה אפשרויות הקידום שלך הלאה. חשבתי שאני חזק בשיווק יותר ממכירות ושאם אתפתה, לא אצליח בהכרח בתפקיד שלא תפור עלי. שנה אח"כ הגיעה הצעה נוספת מגוגל, הפעם בשיווק, וכשהתקבלתי הרגשתי שהיה שווה לחכות, שזה היה צעד מבריק. ששיחקתי אותה. אז מה אם נכנסנו למשבר של 2008. אז מה אם התקבלתי למשרה זמנית כי הקפיאו את כל המשרות הקבועות (אני בטח אוכיח את עצמי ויאריכו לי חוזה). טוב, לא תמיד הכל מסתדר בחיים והיו כמה חודשים של חוסר ודאות, אבל המשבר חלף, החוזה הוארך ואני אפילו קודמתי בגוגל לנהל לא רק את צוות השיווק העסקי בישראל, אלא גם את הפעילות השיווקית בדרום אפריקה ויוון.
העבודה בגוגל היא לא כמו שמספרים. היא קצת יותר טובה. כלומר, מהצד זה נראה נחמד בגלל האוכל והמסאז'ים, אבל מבפנים, מעבר לפינוקים, יש גם עולם שלם של תוכן. יש פגישות עם אנשים שמחזיקים באותו תפקיד כמוך רק בעשרים מדינות אחרות, ואתה יכול ללמוד מהם המון מבלי שהם המתחרים שלך ומתוך הזדהות מוחלטת. יש מצגות פנימיות שבהן אתה נחשף למוצרים שהחברים שלך ייראו רק בשנה הבאה, ותחושה שאתה בחוד החנית של האינטרנט. וכן, יש גם ג'ירפות. כי כשאתה נוסע לדרום אפריקה להיפגש עם התעשייה המקומית (ובכירה בהנהלת הבנק מאחרת לך בשעה לפגישה ופוטרת את זה כלאחר יד ב- "נו, אתה יודע, זמן אפריקה"), אתה גם לוקח עוד יום לעשות ספארי.
ובכל זאת, ככל שעבר הזמן, משהו התחיל להרגיש לי לא מדויק. משהו לא התאים לי כל כך. בהתחלה זאת הייתה החברה שלי לצוות, סטודנטית צעירה ומבריקה שראתה אותי עם תיק על הגב בדרך הביתה וניסתה לשכנע אותי להישאר "רק לחצי שעה" של משחק בפלייסטיישן. הבנתי עד כמה העולמות שלנו שונים. לי יש משפחה בבית שמחכה (וגם שעה וחצי נסיעה לירושלים) ולה יש את כל החיים לפניה ופלייסטיישן בעבודה, אז למה לא. אחר כך זה היה חבר מגוגל שניגש אלי ורצה להתייעץ "אני יודע שאתה משתדל להיות עם המשפחה" הוא אמר לי. "חשבתי לקחת יום בשבוע ולצאת מוקדם כדי לראות את הילדים, אתה עושה את זה?". הבטתי בו ועניתי לו "בוודאי שאני עושה את זה. כל יום הוא יום שאני יוצא מוקדם כדי לראות את הילדים". אחרי הכל, יש אינטרנט מהבית ואפשר להשלים את השעות בלילה. אבל האמת היא שקשה להיות החריג, זה גם לא יעיל כמו שמכרו לי. אין ספק שיותר יעיל להיות במשרד ולתפוס מישהו בשרוול ולשאול שאלה, מלעבוד באחת עשרה בלילה מהבית עם עיניים עייפות ולשלוח לו שאלה בצ'אט כשהוא כבר פחות זמין.
אחרי שנתיים בערך, עדיין מאוד נהנה מהעבודה, אבל כבר עם שני ילדים, התחיל להיות לי אפילו יותר קשה. בשלב הזה,כבר לא נהניתי מכל מה שיש לגוגל להציע (השתדלתי לצמצם את מספר הטיסות, ואם טסים אז לחזור מהר הביתה במקום ליהנות לאט שם). ואז הגיע היום הזה של הכנס, שכל מה שחלמתי עליו אי פעם זוקק לשעתיים במשכן הבורסה לניירות ערך. מקינזי, חברת הייעוץ הנחשבת מכולם שעבדה עבורי כלקוח. שר האוצר ובכירי המשק, שבאו לשמוע על מחקר שאני הובלתי. כל הנהלת גוגל ולקוחות נכבדים. ואני הרגשתי כשהסתובבתי ביניהם, שזה לא עושה לי את זה בכלל. שאני רוצה להיות עכשיו בבית ושאם זה היה תלוי בי, הכנס היה בבוקר, כדי ששר האוצר יספיק לחזור הביתה בזמן להחליף חיתולים (או לעשות כביסה, אני לא יודע איך מתחלקים שם).
בנוסף, היה לי את החיידק, שלא עזב אותי במשך כל השנים האלה שלוחש לי שאני רוצה להיות עצמאי, ליצור משהו בעצמי, להיות גאה בהישגים שלי (ולא ליהנות מההילה של החברה שאני עובד בה). בשנה ב' לתואר הראשון כתבתי ספר ללימוד ספרדית. ספר שעד היום אני מרגיש שהוא אחד הדברים שאני הכי גאה בהם. למעשה היה לי עסק כבר מגיל 21 ולאורך כל התקופה שהייתי שכיר, נתתי פה ושם הרצאות בתשלום, או כתבתי למגזין זה או אחר ועשיתי עוד כמה שקלים, אבל בעיקר הרגשתי עצמאי. בשנה האחרונה בגוגל כבר הבנתי שאני רוצה לפתוח עסק בתחום האינטרנט וליהנות מהנוחות של עבודה בשעות מגוונות ומכך שהמדד היחיד להצלחה הוא הכסף שנכנס בסוף החודש, ללא שום רעשים אחרים. אז הרמתי טלפון לחבר מהאוניברסיטה.
במהלך הקורס הראשון, בתואר הראשון, בשיעור הראשון, אמרו לנו שצריך להתחלק לקבוצות ולהגיש עבודה בסוף הסמסטר. ניגש אלי בחור שאני לא מכיר והציע לי להיות אתו בקבוצה. לא ממש נפגשנו הרבה אחר כך, אבל איכשהו שנינו הרגשנו כימייה טובה ושלמרות שאנחנו מאוד מאוד שונים באופי (ואולי בגלל) אנחנו עובדים טוב ביחד. אמרנו אחד לשני שיום אחד נעשה עסקים יחדיו ושמרנו על קשר פעם בכמה חודשים. כשהחלטתי לעזוב את גוגל, הרמתי לו טלפון והוא, שעבר בתפקיד בכיר בקרן הון סיכון בשלב זה, אמר לי "יאללה, בוא נעשה את זה" והצטרף אלי.
בשנתי האחרונה בגוגל, הייתי אחראי על השיווק של Gmail בלמעשה כל העולם, למעט ארצות הברית. התנסיתי בעבודה מול מתרגמים שתרגמו כל מילה שיצאה על ג'ימייל לכל השפות. למדתי כיצד אותו מוצר משרת מטרות שונות בכל מדינה (ידעתם שבאפריקה העובדה שאפשר לקבל סמס מג'ימייל, היא ה"קילר פיצ'ר" של שירות המייל?). ראיתי שלהקים חברה גלובאלית זה לא סיפור כזה מסובך וחשבתי לעצמי איך גוגל השתלטו על העולם בזמן שיאהו נשארו תקועים בעיקר בארצות הברית ואיך מתכננים מוצר שמראש מכוון למגוון תרבויות ושפות.
החברה שהקמנו, יחד עם עוד כמה שותפים מהארץ ומאוקראינה נקראת "HostAdvice –השוואת אחסון אתרים" והיא שירות שמשווה בין 2500 חברות אחסון, כמו "זאפ" עבור מתכנתים. אנשים שואלים אותי "מה?", "זהו?", "אפשר להרוויח מזה?", כי זה נשמע מאוד נישתי. אבל זה בדיוק היופי. השוק הוא נישתי במדינות רבות, אבל ברמה העולמית, זה שוק גדול ומכניס. למרות שארצות הברית ומערב אירופה הם השווקים העיקריים שלנו, אין מאושר ממני כשאני פותח את הדוחות ורואה כמה כסף נכנס אלינו ממדינות קטנות שאני לא יכול לבקר בהן, מדינות שבהן אולי אפילו שונאים אותי על היותי ישראלי כמו סוריה או תימן. ובכל זאת, הגולשים שם מבקרים באתר שלי, לוחצים על פרסומות, ומכניסים לי כסף. מה יכול להיות יותר ציוני מלהעביר כסף ממדינות עוינות למס הכנסה הישראלי?
אני מסיים לכתוב את המילים הללו בשעה 15:27, יום שני. אני היחיד שנשאר אחרון (מאוחר) במשרד. טוב, לא כל יום יוצאים בשלוש, אבל זה גם לא חריג כמו שזה נראה. מישהו היה צריך לאסוף את הילדים, מישהו היה צריך לארגן דברים. לא אני ולא השותף שואלים איש. מה שחשוב זה מה מספיקים לעשות (שכרגע זה לבסס את "הוסט אדוויס" בצמרת אתרי השוואות האחסון בעולם). בינתיים לא פספסתי יומולדת, חגיגה בגן או סתם קריאה של הילדים שקוראים לי לבוא החוצה לשחק.
