מאת רז רבינוביץ
איפה משתלבים הבוגרים שלנו לאחר סיום הלימודים? אחד הדברים שמייחדים את בית הספר שלנו, הוא שרבים מהבוגרים שלנו משתלבים במגזר הציבורי. החודש נכיר את אדית בר, בוגרת שלנו שגדלה וצמחה בשירות המדינה.
בוקר יום ראשון ואני שם פעמיי לאגף היפה והמשופץ של מנהל הפיתוח במשרד הפנים בירושלים. אני מצפה לבניין מנדטורי עתיק אבל מבט מהיר סביב מגלה שסביבת העבודה באגף עומדת בכבוד ברף שהציבו במתחם ההייטק התל אביבי בו ביקרתי בחודש שעבר. מספר דקות לאחר מכן מגיעה אדית בר, טרוטת עיניים ועייפה. מסתבר שאת סוף השבוע היא בילתה בין אזעקה לאזעקה ביחד עם הוריה בדרום הארץ לאחר סבב לחימה נוסף בעזה.
אדית בר (37) נולדה וגדלה באופקים, ועברה משם לפנימיית בויאר בירושלים בעקבות אחיה ואחותה הגדולים. נשואה לחיליק (43), לשעבר ח"כ מטעם מפלגת העבודה ואמא להראל (9), אוריה (5) ויובל (בת שנה וחצי). לאחר השירות הצבאי והטיול בהודו המשיכה להשתתפות במחזור הראשון של תכנית המצטיינים "עתידים למגזר הציבורי" במקביל ללימודי תואר בוגר במנהל עסקים (מחזור 2007) ומדע המדינה מטעם האוניברסיטה העברית. לאחר מכן סיימה גם תואר מוסמך במנהל עסקים (מחזור 2009) אף הוא מהאוניברסיטה העברית והשתתפה גם בתכנית המנהיגות "מעוז".
בר החלה את דרכה במשרד הכלכלה כאשר הייתה אחראית על תכנית חונכות לעסקים קטנים ובינוניים, יזמה וניהלה את פרויקט "קונים באהבה" משדרות ויישובי עוטף עזה, למען חיזוק הכלכלה באזור וכן ייזום פרויקטים כלכליים נוספים.לאחר מכן עברה להיות יועצת מנכ"ל מקצועית במשרד הפנים ובמהלך ארבע שנים זכתה לעבוד עם ארבעה מנכ"לים שונים. מדהים לגלות שתחלופת המנכ"לים אף גדולה מזו של השרים.
נדמה לנו שבמגזר הציבורי אנשים נשארים באותו תפקיד במשך שנים ארוכות. במקרה של בר זה ממש לא ככה. היא כבר התנסתה בתפקידים רבים והייתה שותפה מובילה בבניית תכנית "צוערים לשלטון המקומי". לאחר ששימשה כיועצת מקצועית למנכ"ל משרד הפנים היא התמנתה לסמנכ"לית תקציבים והון אנושי במנהל התכנון והבנייה והקמתו כיחידת סמך במעבר המורכב של היחידה ממשרד הפנים למשרד האוצר.
אדית: " כדי לבנות משרד מחדש הפעילות הלוגיסטית הנדרשת היא לא הגיונית. צריך לסגור כל אחת מן ההתחייבויות, להקים אותן מחדש, לעשות את כל השרשרת אישורים, ולהתנהל מול העובדים - סכסוך עובדים במשך שנתיים, לחתום איתם על הסכמים, להתנהל מול מערכות מחשוב, להתנתק ממשרד, לבנות אותם מחדש, מיילים, אתר אינטרנט, דפי לוגו, להעביר אנשים ממחלקת שכר, לפצל יחידות כיוון שהיו חלק ממשרד. תוך חודשיים גוזרים את האנשים ואמורים להתחיל לתפקד ולתת שירותי הון אנושי למרות שהיחידה עוד לא בנויה, עוד לא סיימו לגייס את האנשים, אבל צריך להתחיל לרוץ."
חדורת תחושת שליחות ומוטיבציה לשפר את חייו של האזרח הגיעה אדית מהפריפריה לתפקיד משמעותי ומשפיע: מנהלת מינהל פיתוח במשרד הפנים. במטרה לקדם ולהוביל לשינוי, להשפיע מבפנים על השלטון המקומי, לייצר פיתוח כלכלי, אסטרטגי וחברתי ברשויות המקומיות דרך פיתוח ההון האנושי, פיתוח כלכלי, חדשנות ודיגיטציה ואזוריות חוצת גבולות מוניציפאליים. לאורך כל השיחה בולטת המוטיבציה שלה להפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר, לצמצם פערים בין אזורים שונים ולזמן הזדמנויות שוות למקומות שונים בארץ.
ייעוד מנהל הפיתוח הוא לחזק את היכולות של הרשויות המקומיות ולצמצם את הפערים ביניהן כדי שיוכלו לספק שירותים טובים יותר, לאפשר הקניית משאבים שונים במטרה לייצר שוויון.כל אזור לפי צרכיו דרך קידום שיתופי פעולה, תמיכה, סיוע וליווי של המינהל, על התזמורת החשובה הזו מנצחת בר.
רז: מה היה החלום שלך בתור ילדה?
אדית: "כמובן שלא חלמתי בתור ילדה להיות פקידה במשרד הפנים, אבל היה לי ברור שאני מונעת מדחף. למשל בספר מחזור בכיתה יב' כתבו עלי שאני אתחרה מול פנינה רוזנבלום לראשות הממשלה. אז כנראה שבזירה הפוליטית מספיק לנו אחד בבית אבל ברור לי שהחלום הוא בתחום הציבורי".
כשאני שואל אותה מהי פילוסופיית הניהול שלה ולמה מנהל צריך לשאוף בעבודתו היא מתלבטת ארוכות כיצד לענות.
אדית: "אם אני צריכה לבחור שלושה דברים מרכזיים זה דבר ראשון לראות את העובדים, דבר שני מה המטרות מה היעדים ומה חייב להגשים, ודבר שלישי זה פוקוס לכל אורך הדרך, לא להתבלבל. בכל משימה שמגיעה להבין האם אנחנו צריכים לעשות אותה או מישהו אחר צריך לעשות אותה בלי אגו מול יחידות אחרות. אנחנו מנהל שהזכות קיום שלו היא בזכות שיתופי פעולה. שזה גם משהו שהוא שינוי DNA. להיות יצירתי, להציע דברים ולחלום גבוה ולא להיבהל מטריטוריות. שירות המדינה מאופיין בזה שהרבה אנשים אוהבים לסמן את הטריטוריה שלהם. זה לא מעניין אותי. אם יש משהו שיעזור לי להגשים את החלום שלי והמטרות שלי הוא שותף."
על פניו אני תוהה ביני לבין עצמי האם באמת הבחירה בשירות המדינה היא הבחירה הטבעית עבור בוגרינו,
או שמא מדובר בברירת מחדל עבור אלו שמחליטים להישאר ולהתגורר בירושלים שמרכזת בתוכה יותר משרדי ממשלה ופחות עסקים פרטיים ממרכז הארץ?
אני שואל את אדית מדוע בחרה לשרת במגזר הציבורי כעובדת מדינה. לא קורץ לה לפעמים לעבור למגזר הפרטי?
"אני מרגישה שהייעוד שלי הוא השירות הציבורי, שזה המסלול שלי. אבל כדי לעשות אותו טוב אני חושבת שאני צריכה ללמוד גם מהשוק הפרטי וגם מהמגזר השלישי, ולכן יכול להיות שאני כן אעשה את הסיבוב הזה, אבל מבחינתי זה יקרה רק על מנת לקבל כלים ולשפר מיומנויות כדי לחזור למגזר הציבורי"
הריאיון עם אדית גורם לי לחוש תקווה וממלא אותי מוטיבציה. חדוות העשייה ויצירתיות, הכרה במגבלות המגזר הממשלתי מחד לצד עשייה וניצול היתרונות שלו מאידך, המחשבה מחוץ לקופסא, והרצון לשפר בכל דרך ולהשפיע על חיינו - האזרחים. שונים מהדעות הקדומות שיש לרבים בחברה הישראלית על המגזר הציבורי, וממחישים כיצד הון אנושי צעיר, משכיל וחדור תחושת שליחות- מבקש להשפיע על חיי היום יום של כולנו.
רז: מה המסר שלך לבוגרים ובוגרות בית הספר למנהל עסקים?
אדית: "אני חושבת שהכי חשוב זה להקשיב לעצמך, לחלום ולראות מה הכי מתאים לך. לפעמים אתה מסתנוור אחרי תואר או מקום שכולם רוצים לעבוד בו. והכי חשוב זה מה הלהט שלך וברגע שאתה מתמקד בזה כל השאר יגיע."
זה הופך למסורת אז קינחנו באסוציאציות -
זמן פנוי אין בלקסיקון אבל אם היה אפשר לאי בודד הייתה לוקחת איתה את סדרת ספרי "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה לאי בודד. היא מעריצה את מנהלת מינהל התכנון לשעבר הגב' בינת שוורץ שבחרה לאחר פרישתה להפוך לסטודנטית לרפואה, פריפריה מבחינתה זה הבית ואם היא הייתה חיה כלשהי אז היא הייתה לביאה.