f80158a5bc78b659499bd911caac5d00

02545e54060437b3c866d81e6bd8a12e

אלקס ריף - "הילדה עם הפפיון האדום"

כתבה: לי מתן

אלקס ריף

אחרי חודשיים של ניסיונות תיאום בלו"ז הצפוף של אלקס ריף, הצלחנו לקבוע. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד וימים ספורים לפני הריאיון החלה הלחימה באוקראינה. למה זה קשור?

אלקס ריף היא המנכ"לית והמייסדת של לובי המיליון, שצמח מן הבריגדה התרבותית שייסדה גם כן. בשני הארגונים האלה היא פעלה ופועלת לקידום סוגיות חברתיות, דתיות, פוליטיות וכלכליות של כלל דוברי הרוסית בישראל. ביום ה-8 ללחימה, בין שיחת טלפון חשובה למתן מענה לגורמי מפתח בסיוע לפליטים שמגיעים ארצה, פגשתי את אלקס לריאיון זום.

 

אז אלקס, מה את עושה היום?

"אני מקדמת זכויות וצרכים של ישראלים דוברי רוסית מול מקבלי ההחלטות. אני מנכ"לית עמותת לובי המיליון, שם אנחנו עוסקים בשלושה תחומים עיקריים: חברתי-כלכלי, דת ומדינה וחינוך ותרבות.

בתחום החברתי-כלכלי אנחנו פועלים בתחומים כמו מיצוי זכויות של קשישים דוברי רוסית במדינה ותת ייצוג של צעירים דוברי רוסית בתפקידים בכירים. למשל במחקר שערכנו לאחרונה מצאנו שרק 2.8% מהבכירים בשירות המדינה הם ישראלים דוברי רוסית (כשלמעשה מהווים 14.4% מהאוכלוסייה הכללית). אז אנחנו מציפים את הסוגיות האלו, חוקרים ומראים בין היתר שהסיבות העיקריות לכך הן שאנשים פשוט לא מכירים משרות ולא כי הם לא רוצים.

בנושאי דת ומדינה אנחנו פועלים בעיקר להפסקת בירורי היהדות המשפילים למי שכבר הוכרו כיהודים ומגיעים להתחתן, אבל גם לקידום נושאים כמו נישואים אזרחיים עבור 400 אלף ישראלים דוברי רוסית שלא זכאים להתחתן בישראל ועוד".

"חשוב לנו לשבת סביב שולחן קבלת ההחלטות ולהעלות את הסוגיות האלו, בשם מי שהן רלוונטיות עבורו- הרבה מהנושאים האלו נוגעים בישראלים דוברי רוסית"

"בחינוך ובתרבות אנחנו פועלים לשילוב מורשת יהדות ברית המועצות בציבוריות הישראלית, במערכת החינוך, במשרד התרבות, בצה"ל וכו'. מעבר לאלו יש עוד פעילויות, למשל עכשיו סביב המשבר באוקראינה והעלייה הנוכחית אנחנו דוחפים את הממשלה להקים גוף שיאגד את הטיפול בתחומים האלו או ועדת קליטה ועלייה דחוף דחוף".

"הבנו ששתי אופציות עומדות בפנינו- לסגור את הבסטה או לקפוץ למים"

הלובי למעשה הוקם כגלגול של "הבריגדה התרבותית". איך הגעת להקמה שלה ואיך היא הפכה ללובי?

"זה התחיל בכלל מכתיבת שירים על חוויות העלייה שלי, אחרי שהייתי בהכחשה גמורה של 'הסיפור הרוסי' שלי: הייתי בתואר שני, בתוכנית צוערים לשירות המדינה, עובדת במשרד ממשלתי.. כשסבתא שלי נפטרה התחלתי להתחבר בחזרה לשורשים שלי דרך  פרויקטים תרבותיים. הראשון היה קמפיין הנובי גוד שהצליח מאוד והגיע למעל מיליון אנשים והיום, 6 שנים אחרי, אני יכולה ממש להגיד שהחג התקבל למשפחת החגים הישראלית. אחריו הגיעו פרויקטים נוספי כמו מבצע וטרן, פסטיבל אודסה, ערב סיפורי ברית מילה ורבים נוספים. ואז הגיעה הקורונה ובעצם טלטלה לנו את כל הקלפים, כי היא סגרה את עולם התרבות. אז הבנו ששתי אופציות עומדות בפנינו- לסגור את הבסטה או לקפוץ למים, להתבגר ולהקים את הלובי- שעובד עם מקבלי ההחלטות, מול שרים וחברי כנסת".

את לא חושבת שכבר יש שינוי, שיש הבדל בין המצב של הצעירים דוברי הרוסית לבין הדורות של אמא וסבתא שלך?

"אין ספק שזה שאמא שלי עוד רגע בת 70 ועדיין עובדת בעבודת ניקיון היה קטליזטור מאוד משמעותי בפנים שלי. דור ההורים שלנו הוא דור מדבר טיפוסי, הם הקריבו הרבה מאוד כדי שלנו יהיה סיכוי כאן אבל- אני חושבת שלדור הצעיר, עדיין, יש בעיות ועבודה מרובה לעשות. אפילו בהייטק, ששם אנחנו נמצאים כביכול במספרים גדולים, הייצוג בתפקידים הבכירים עדיין לא תואם את אחוזינו באוכלוסייה".

"כאן תהיה ממש איבה בין רוסים לאוקראינים, כי הם מגיעים משתי מדינות שנלחמות אחת נגד השנייה"

הלחימה הנוכחית עוררה צעירים רבים לדבר בפומבי על השורשים שלהם, על הקרובים שעוד חיים באוקראינה. את חושבת שבמובן מסוים הלחימה תוביל לשינוי בתפיסות על הקשרים בין מדינות ברית המועצות בקרב שאר הציבור הישראלי?

"את יודעת, כשאני הייתי צעירה והיו קוראים לי רוסייה והייתי אומרת 'אני לא רוסיה אני אוקראינית' זה היה חצי אנקדוטה כי בינינו? אני ילידת ברית המועצות, ואין באמת הבדל משמעותי. בהרבה מובנים אני יותר רוסיה מאוקראינית, אני אפילו מדברת רק רוסית כי לימדו אוקראינית רק בכיתה א' והייתי כבר בארץ אז.. אנחנו באמת אחים! נכון שיש הבדלים מסוימים בין העמים אבל מעולם לא היינו אויבים. פתאום המלחמה הזאת ממש מציבה את שתי המדינות אחת מול השנייה ואני מקווה שזה לא יעשה שינויים גדולים בקרב עליית שנות ה-90. אבל ברור לי לגמרי שהעלייה החדשה שהולכת להגיע לפה עכשיו הולכת להיות שונה לגמרי. יגיעו לכאן בין עשרות למאות אלפי עולים ואנחנו הולכים לעשות את טעויות שנות ה-90 פי עשר כי אין אפילו גוף אחד שמרכז את כל עניין העלייה. מי שלא יהיה לו פה טוב, אירופה תפתח את הדלת, ארה"ב תפתח את הדלת- הוא לא יהיה חייב להישאר. אבל כאן תהיה ממש איבה בין רוסים לאוקראינים, כי הם מגיעים משתי מדינות שנלחמות אחת נגד השנייה. זו כבר ממש הולכת להיות שאלה- איך יהודי רוסיה ויהודי אוקראינה לא הופכים להיות פה אויבים?"

"הייטק לא מעניין אותי בכלל"

איפה את רואה עצמך בעתיד? המגזר העסקי לא מושך אותך, אולי אפילו הסבה לניהול בהייטק?

"הייטק לא מעניין אותי בכלל. אני בציבורי לגמרי, כנראה כל חיי, וכל שנה-שנתיים-שלוש אני ממציאה את עצמי מחדש. יש בי איזה ניצוץ של יזמות חברתית, גם קשה לי להיות באותו המקום הרבה זמן… הבריגדה הייתה כמה שנים, הוצאתי באמצע ספר שירים, עכשיו זה הלובי אבל גם זה ברור לי שלא יימשך לנצח. לאחרונה גם יצאה סדרה דוקומנטרית שיצרתי בכאן 11 שנקראת 'דור 1.5', על עליית שנות ה-90 דרך עיני הילדים. אני לא יודעת מה יהיה הדבר הבא, נראה".

מה אפשר לעשות כדי למשוך צעירים לעשייה חברתית ולא לברוח למגזר העסקי ולהייטק?

"זו שאלה מורכבת. זה מזכיר לי שפעם נאמתי בפני חבר'ה צעירים, בני 16 שהגיעו לסיים פה תיכון במסגרת פרויקט 'מסע'. המדריך שלהם ביקש שאסביר להם למה אני מתנדבת כי הם, אם מבקשים מהם ללמוד מתמטיקה הם לומדים מהבוקר עד הערב אבל אם מבקשים מהם להתנדב? הם מחליפים צבעים ולא באים. אז אמרתי להם 'דבר ראשון ברור שהתנדבות זה חשוב, אבל- אתם צריכים התנדבות כי מבחינתכם אלה רשתות חברתיות- זו הכניסה שלכם לחברה הישראלית. באמצעות כל מיני תוכניות מנהיגות והתנדבות אתם בעצם יוצרים קשרים שבהמשך יאפשרו לכם, נקרא לזה, למצות את הפוטנציאל הגלום בכם'.

אבל אני גם מבינה אותם. אני יכולה להעיד על עצמי שבשנה האחרונה יכולתי להרשות לעצמי לעבוד בהתנדבות על הקמת הלובי בזכות הגב הכלכלי שיש לי עכשיו. מי שאין לו גב כלכלי ומי שצריך באמת להרוויח את הכסף כדי להקים בית, או לשלם להורים שלו את הפנסיה- אין לו יכולת ללכת לעשייה חברתית. אני מודה ושמחה שלי כן יש את האפשרות לעשות את זה. זה לא מובן מאליו".

"אני מרגישה שרוב ההנעה נעשית בידי נשים"

מה לגבי היותך יזמת אישה? את מרגישה שביזמות חברתית יש סביבה פחות גברית מתחומים אחרים?

"חד משמעית. אני מרגישה שיש הרבה יותר נשים שמניעות את זה, בצורה מאוד מרגשת, ערכית וחזקה- 'אול אין'. לתחושתי זה גם מחלחל לפוליטיקה, כי בסוף אנחנו מעורבים פוליטית בדרך כזו או אחרת, בין אם נחליט יום אחד ממש להיות חברי כנסת או לא- אנחנו בעשייה תמידית מול הכנסת, וזה מאוד משמעותי בעיניי". 

למה את חושבת שזה קורה? למה יש הובלה שהיא יותר נשית במגזר הציבורי והשלישי?

"אני חושבת שבמגזר השלישי יש הרבה יותר חופש יצירה ויזמות הרבה יותר פתוחה. אנחנו לא נכנסות לארגונים קיימים שנשלטים על ידי גברים- שם מאוד קשה לשנות את יחסי הכוחות. אנחנו בונות ארגונים בדרך שבה אנחנו מאמינות. לי יש היום ארגון שהוא לגמרי Family-Friendly, עובדים בין שמונה וחצי עד שלוש וחצי, נמצאים עם הילדים עד שבע וחצי שמונה, וממשיכים לעבוד בערב. אין לנו שעות עבודה קבועות, אין משרד, אם יש בלת"מ עם הילד משלימים את העבודה אחר כך, כשיכולים. אלה דברים שהרבה פעמים משרדים גדולים לא מבינים. אז יש הרבה יותר הזדמנויות בעיניי דרך המגזר השלישי".

בואי נחזור לימייך כסטודנטית, ידעת מה המטרה שלך בבחירת לימודי התואר הראשון?

"שאלה טובה. בגדול עניין אותי להתעסק בנושאי מדינה ומדיניות. מנהל עסקים חשבתי שזה יהיה סוג של טעימה מהכל. כאילו בכלכלה- אתה צריך להחליט שאתה הולך להיות כלכלן, אבל לא רציתי להתעסק רק במספרים, רציתי להכיר את העולם הזה מכל הזוויות. וגם כי לא קיבלו אותי לפכ"מ (צוחקת)".

אז איך בעצם התגלגלה הקריירה שלך?

"זה היה מאוד לא מתוכנן. למדתי תואר ראשון במדע המדינה ומנהל עסקים ותואר שני במדיניות ציבורית בתוכנית הצוערים. התחלתי לעבוד במשרד הכלכלה, שם קיבלתי המון כלים ומידע אבל שם גם הבנתי שאני לא בכיוון הנכון עבורי".

אז המשכת ישר לתואר שני, מה עמדתך בסוגייה של האם כדאי להמשיך ישר לתואר שני, או לצאת אל התעשייה ולחזור עם ניסיון?

"הייתה לי ההזדמנות לעשות תואר ראשון ושני בארבע שנים, ידעתי שאני כבר שם ושאני עושה את זה עם תזה והלכתי על זה. אני כן חושבת שהתואר השני נתן לי ידע רלוונטי למשרה ממשלתית- החשיבה הזאת של איך לחשוב על הבעיות, איך לחשוב על הפתרונות ועל כל הצדדים. אבל בסוף בסוף מה שהיה הכי משמעותי זה הניסיון שלי בפועל במשרד הכלכלה. הייתי יועצת למשנה למנכ"ל והניסיון הניהולי שם נתן לי המון! זה גם מה שאפשר לי אחר כך ללכת ולהקים ארגונים".

"כסטודנטית הייתי קצת אבודה, עוד לא ידעתי מה אני רוצה, מי אני מה אני"

מה עוד לקחת מהלימודים לעשייה שלך בחוץ?

"אני חושבת שלקחתי בעיקר אנשים. היום המשמעות של זה היא היכרות עם בכירים בכל מיני תפקידים, וזה משהו שנתן לי ונותן לי היום רשת משמעותית. אני אפילו חושבת שצריך להשקיע יותר ביצירת קשרים בין הסטודנטים. בסוף החוג למנהל עסקים הוא חוג ענק! אתה בדך כלל מכיר את ה3-4 חבר'ה שלך ונמצא איתם כל התואר. אם הייתי מכירה לעומק יותר סטודנטים בחוג, אגב- לא רק בשנתון שלי אלא גם שנה מעליי, שנה מתחתיי, זה היה נותן לנו רשת חברתית משוגעת! באופן כללי אני חושבת שכל האקסטרה, המפגשים עם הבוגרים, החשיפות, השולחנות העגולים... בעולמות האלה יש הרבה מאוד משמעות". 

מה זכור לך במיוחד מלימודי מנהל עסקים?

"אבי קלוגר. הוא היה המרצה שלי באחד הקורסים, וגיליתי ממש מנטור. ברמה האישית, המקצועית, האנושית. אני חושבת שכסטודנטית הייתי קצת אבודה, עוד לא ידעתי מה אני רוצה, מי אני מה אני, ואבי מאוד עזר לי. הוא עזר לי למשל לבחור את נושאי התזה (למרות שלא היה המלווה הרשמי שלי). החלפתי איתו שלושה נושאים! כי כל פעם הצעתי נושא ולאט לאט הבנתי שאני פשוט לא מתלהבת, שזה לא זה. אבי עזר לי להבין שזה בסדר להחליף, שאני אמצא בסוף נושא שמתאים לי. את יודעת, בתוך מקום ענק כמו בית הספר למנהל עסקים- זה היה לי משהו שאני לא אשכח לו עד היום".

מה עוד את זוכרת על עצמך, כסטודנטית?

"תמיד הייתי מאוד מאוד עסוקה- תמיד עבדתי במקביל במלצרות, אפילו שקיבלתי מלגה- אף פעם זה לא הספיק כדי לממן את כל המסביב. תמיד הייתי בטירוף אבל גם מאוד עצמאית, בונה לעצמי את החיים".

מה טיפ הזהב שלך לסטודנטים שרוצים לעסוק ביזמות חברתית או בכלל לסטודנטים מסיימי תואר ראשון?

"קודם כל תלמדו ממה שכבר קיים. גם אני עשיתי את זה לאורך כל המסע. בלובי המיליון למשל קיבלתי השראה מלובי 99 ומ'שקוף', כשהתחלתי לכתוב שירים על חווית העלייה שלי לקחתי השראה מ'ערספואטיקה' ומעדי קיסר. לא תמיד צריך להמציא את הגלגל, אפשר ללמוד ממה שנעשה ולהביא את הטוויסט שלכם. חוץ מזה חשוב לזהות הזדמנויות. קמפיין הנובי גוד למשל הצליח לא רק בגלל השפה העיצובית והקמפיין עצמו- אלא בגלל שיצא ברגע הנכון, כשהציבור צריך היה את זה. אבל בעיקר- תקיפו את עצמיכם באנשים שמאמינים בכם ותומכים בכם, אפילו אם זה המנהלים שלכם. זה לא ברור מאליו שהמנהלת שלי בשירות המדינה כל כך תמכה בשינוי שעשיתי ועד היום היא מלווה אותי כמנטורית. גם הקולגות שלי היום הם עובדים שאני מאוד מאמינה בהם, אנשים טובים וערכיים שכיף ונכון לי לעבוד איתם".

מה עושה אותך מאושרת? חוץ מהעשייה החשובה והכתיבה וכל מה שאת עושה בחיים המקצועיים...

"בשלב היותר תרבותי שלי כתבתי שירים ושרתי, עכשיו אני קצת בהפסקה מזה. זה כאילו שני צדדים שלי שכל הזמן עושים איזונים ובלמים. הילדים שלי עושים אותי מאושרת, אחד בן 4 ואחד בן 4 חודשים. המשפחה שלי עושה אותי מאוד מאושרת- אגב, אם אנחנו מדברות על יזמות והשקעה וזה, אז בחירת בן הזוג זו ההשקעה הכי חשובה שנעשה בחיים- יותר מבחירת קריירה, יותר מכל דבר. זה מי שילך איתנו לאורך המסע. אני חושבת שאני עשיתי השקעה מאוד טובה".

עוד מסר אחרון לעתיד?

"אם עד עכשיו ניסינו להשתלב, או ניסינו לשלב את ההורים שלנו, עכשיו אנחנו לא רוצים רק להשתלב- אנחנו רוצים להוביל את החברה הישראלית, כשווים בין שווים".

ולסיום, מה תהיה כותרת הביוגרפיה שלך?

"הילדה עם הפפיון האדום- ככה הגעתי ליום הראשון שלי בגן ילדים ישראלי".

 

*לובי המיליון נמצא בעיצומו של קמפיין מימון המונים שמטרותיו גיוס תקציב לצוות קליטה אזרחי שילווה את מדיניות קליטת העלייה החדשה, כדי לא לחזור על הטעויות של שנות ה-90. אתר האינטרנט של הלובי: www.1000000.org.il