תחילת השנה מלחיצה.
מתקופת רגל על רגל, כאשר הדאגה העיקרית היא לברוח מהחום או למצוא מקום חדש ליציאה, עברנו לעומס. מטלות, עבודות, מאמרים של 50 עמודים שצריך לקרוא מהיום למחר.
כן, תואר ראשון זה לא קל. בכלל.
אבל אם אני שמה את הלחץ מהלימודים בצד, אני שמה לב ללחץ מסוג אחר, לחץ חברתי מושרש ועקבי – הצורך לקנות ולהתחדש. התופעה היא לא ייחודית לסטודנטים. למען האמת היא קיימת כמעט בכל מערכת חברתית. בבית הספר, בצבא, בעבודה, בבית.. הצורך ״להתאים״ את החפצים שלנו לסביבה הוא בלתי פוסק.
בתור סטודנטית שאת רוב זמנה בילתה בין זום לזום, כל זה כשהיא עדיין בפיג׳מה, ובעצם לא חוותה מעולם את הקמפוס (לפחות בפול טיים), ההגעה לקמפוס הייתה מציפה. הבגדים, המחשב, האוזניות, העטים, כל אלו מתחילים להעסיק את מוחי וגורמים לי לבזבז את כספי (שאינו רב ממילא). ואני לא היחידה. בכל פעם שאני נכנסת לכיתה, כמו פטריות אחרי גשם, אני רואה, אנשים מתחדשים במחשבים ממותגים, בכוסות קפה טרמיות, או בכל מוצר לא חיוני כזה או אחר, ולא יכולה שלא לחשוב על אפקט דידרו.
דני דידרו, פילוסוף שחי במאה ה-18, היה עני. כל כך עני שלא היה יכול להרשות לעצמו לממן את חתונת בתו. המלכה שחיבבה את כתביו, שמעה על אביונו והחליטה להעניק לו סכום לא מבוטל של כסף ששינה את חייו.
כעת, כשכבר היה יכול לממן את חתונת ביתו, הוא החליט להתחדש גם בגלימה יפהפייה. כל כך יפהפייה, שעד מהרה הוא גילה ששאר חפציו לא מספיק יפים. זו הייתה תחילתה של שרשרת רכישות שיתאימו לאלגנטיות של הגלימה. כורסא חדשה, ציורים יקרים ושטיח פרסי. כמעט בלי להבחין, הוא הצליח לבזבז את כל הכסף שהמלכה הביאה לו, בשביל רכוש שהוא בכלל לא רצה.
אפקט דידרו אמנם מתייחס לרכישה שאנחנו כפרטים מבצעים, אבל לדעתי גם הרכישות של חברנו משפיעות. מעין אפקט מתגלגל שגורם לסטודנטים לנוע באי נוחות בגלל הציוד הלא משוכלל שלהם, ולא משאיר להם ברירה אלא להשתדרג.
שמירה על התקציב יכולה להיות מסובכת כשאנחנו כל הזמן נמצאות בהשוואה לאחרים (בעיקר עם החזרה לקמפוס). אבל, אם נהיה יותר מודעות לרכישות שאנו עושות, ונהדהד מדי את אפקט דידרו, נוכל לקבל החלטות שקולות יותר.
ובכלל, בואו נשמור על הכיס של כולנו, ופחות נתגאה בחפצים שרכשנו, אלא בתוכן ובחברויות שאנו רוכשות בכיתה.