לאחרונה היינץ ביצעו מהלך חסר תקדים – מעבר לאריזות ידידותיות לסביבה עבור חלק מהמוצרים שלהם. המשמעות? צמצום בפלסטיק, וספציפית בפלסטיק מתכווץ (פלסטיק שעל ידי חימומו הוא מתכווץ על פי צורתו של המוצר).
בעיית הפלסטיק נשענת ברובה על העובדה שאנחנו פשוט לא יודעים איך להיפטר ממנו. אנחנו לא יכולים למחזר אותו, הוא לא מתכלה (לפחות במשך כמה אלפי שנים) והוא מתפרק לחתיכות מיקרוסקופיות שזורמות למים ומגיעות לצלחת שלנו, ובסופו של דבר גם לגוף שלנו.
היינץ, וכך גם חברות נוספות, יוצאות בהצהרה מתבקשת לצמצום אריזות שעשויות מפלסטיק. המהלך של היינץ, על פי הדו״ח שהעבירו, עשוי לצמצם כ-550 טון של פלסטיק מתכווץ מהמדפים. האריזות הידידותיות לסביבה של היינץ עשויות ללא דבק ומשתמשות כבמחצית מחומר הגלם וכב-10 אחוזים פחות קרטון לעומת האריזות האחרות.
אבל, עולה השאלה – האם הצעד של היינץ מצמצם את מגמת הזיהום העולמית? כלומר, האם הפלסטיק הוא הגורם המכריע לשמירה על הסביבה?
אז מסתבר שלא ממש. על פי דו״ח האו״ם שיצא לפני כמה חודשים, נראה כי הגורם המזהם ביותר הם גזי חממה, והם עוקפים את שאר הקטגוריות בסיבוב (כן, גם את הפסולת). גזי החממה נפלטים בחלקם ממקורות טבעיים, אבל רובם הם תוצאה של פעילות אדם – ייצור אנרגיה, תעשייה, חקלאות ותחבורה.
כדי לבחון את רמת הזיהום של מוצר מסוים, עלינו להתחשב לא רק בכמות הפסולת שהוא מייצר, אלא גם בכמות גזי החממה שנפלטים במהלך הייצור שלו.
תהליך ייצור הפלסטיק יעיל כל כך שהאנרגיה והמשאבים שנדרשים כדי לייצר את הפלסטיק קטנים בהרבה משאר פסי הייצור של האריזות. בנוסף, עלינו לקחת בחשבון את יעילות התחבורה.
ככל שהאריזה יותר גמישה, נוכל להכניס כמות גדולה יותר של מוצר מסוים בכל משאית מטען או תובלה. המשוואה פשוטה: פחות משאיות = פחות פליטת גזים = כדור ארץ שמח יותר.
ניקח לדוגמא מוצר כלשהו שמועבר באריזות זכוכית אל מול אותו מוצר שמועבר באריזות ניילון. במשאית שמובילה את אריזות הזכוכית נוכל להעביר רק כ-60% מהמוצר משום שהזכוכית תופסת את יתר האחוזים בגלל הנפח שלה, לעומת זאת, באותה משאית נוכל להעמיס 95% מהמוצר אם הוא יהיה ארוז באריזות ניילון. על פי חישוב זה, שקית פלסטיק יותר ירוקה מצנצנת מזכוכית.
למרות שהכוונה של היינץ טובה, חשוב להבין אם המהות האמתית שלהם עומדת על המיתוג ״הירוק״ והנוצץ, או על עזרה אמתית במאבק על שמירה על כדור הארץ.
לעיתים אנחנו בוחרים מלחמה אחת להילחם עליה, ומגלים בדיעבד שאנחנו מפספסים את העיקר. הפלסטיק תפס חלק עיקרי במאבק הסביבתי בשנים האחרונות, והוא אכן גורם מזהם, אבל הוא רק חלק קטן (מאד קטן) מתמונה הרבה יותר רחבה. הפתרון האמתי נופל בצמצום הצריכה הכללית, לא בקניית אריזות מתכלות.