Blog posts by month

באנו חושך לגרש

באנו חושך לגרש

חבורה של בני 18 עם תרמילים על הגב, מתגוששים אחד אחרי השני מנסים שלא למעוד על אבן. זה היה בטיול שעשינו במכינה והיה אסור לנו להדליק פנס. ״העיניים יתרגלו לראיית לילה״, אמרה המדריכה. וכשהעיניים התרגלו, והתחלנו להרגיש יותר בנוח לצעוד בחושך, הרמתי מבט וראיתי שמיים מוארים בעשרות אלפי כוכבים מנצנצים.

מתי הפסקנו לראות חושך? בחזרה מיציאה בערב, כשאני מתהלכת ברחובות המעוקלים של ירושלים, הצבעים אחרים, צהובים יותר מתחת לאור המלאכותי של פנסי הרחוב. אבל האם אני יכולה לקרוא לזה חושך?  

בעבר הרחוק הלילה היווה הפסקה, והלילות היחידים שהייתה בהם פעילות היו לילות עם ירח מלא. לכן, השאיפה הטבעית הייתה להאריך את היום כמה שאפשר. עם גילוי האש כבר יכולנו לשלוט במקומות שאותם אנחנו רוצים להאיר, אפשר היה להעביר את האש ממקום למקום והיא הייתה נשארת, מאירה לנו את הלילה. בהמשך, אדיסון הביא לנו את הישועה האולטימטיבית – המנורה. פתאום אנחנו יכולים להאיר שטחים נרחבים בלי בעיה.

היום אנחנו מוארים יותר. ליטרלי. אפשר לראות את זה מהחלל. כל עיר הפכה לאצטדיון עם כמות האורות שהיא מדליקה. העובדה שאנחנו מוארים 24/7, הצמיחה כלכלה חדשה, כלכלת לילה (או באנגלית nighttime economy). אנחנו כבר לא מוגבלים לעבוד בשעות היום, הלילה מציע לנו אינספור אפשרויות חדשות, שאת כולם אפשר להגדיר תחת צמד המילים ״חיי לילה״. החל מעסקי המסעדנות והפאבים, עד לקולנוע שמריץ סרטים עד השעות הקטנות של הבוקר. כלכלת הלילה מהווה חתך משמעותי מכמות ההכנסה לשוק - בניו יורק למשל, חיי הלילה מכניסים כ40 מיליארד דולרים בשנה (!).

אם כך, האור לא רק הרחיק מאתנו את החושך, הוא הכניס לנו כסף, והרבה. חיי הלילה נהפכו לבלתי נפרדים מחיי היום. למעשה, קשה לי לדמיין את החיים שלי היום בלי האפשרות לצאת לבלות בערב. היום שלי לא נגמר עד שאני הולכת לישון. אפילו את המילים האלה אני כותבת הרבה אחרי שהשמש שקעה.

אבל מדי פעם עולה לי תהייה. איך מתנתקים כשהניתוק הטבעי כבר לא קיים? מה אם היינו שומרים על ההפסקה, משמרים את החושך?

נכון, היינו מרוויחים פחות. אבל איך היו נראים החיים שלנו? האם היינו מאושרים יותר? רגועים יותר? מה שבטוח הוא שאם היינו מסתכלים על השמיים, כנראה היינו רואים יותר מכוכב אחד.

  • באנו חושך לגרש