ב1999- התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית, כנראה לפני שרובכם נולדתם.
התחלתי ללמוד במסלול כלכלה ומינהל עסקים. הימים הראשונים הכו אותי בהלם יחסי - הגודל, מספר הסטודנטים, המורכבות של לבחור שיעורים ומרצים ולבנות את המערכת לבד
נוסף לכל אלה, באוויר הייתה תחושה שסוף העולם עומד להגיע בקרוב - בגלל הסכנה הגדולה שכולם חששו ממנה - באג .2000 מכיוון שכל זה קרה לפני שרובכם נולדתם - אחסוך לכם את הבדיקה בגוגל או בצ׳אט, כלום לא קרה. העולם המשיך לנוע על צירו.
הלימודים בעברית היו ונותרו אחד הדברים המשמעותיים שעיצבו את הזהות שלי ואחת התחנות המשמעותיות בחיי שהובילו לעוד דברים משמעותיים רבים אחרים.
הזמן עבר מהר, והמשכתי באופן ישיר לתואר שני בכלכלה ומינהל עסקים.
במהלך לימודי לתואר שני בכלכלה ומינהל עסקים התחלתי בשנת ,2003 ממש לפני 21 שנים, לעבוד באגף התקציבים באוצר. יש קשר ישיר בין הלימודים שלי בעברית לעבודה שלי באגף התקציבים. יש משהו באוויר של הקמפוס הזה בהר הצופים ושל ירושלים בכלל שמכווין אותך לשם, גם בלי לתכנן. אני לא תכננתי לעבוד בממשלה, באוצר או באגף התקציבים. חבר ראה מודעה שמחפשים כלכלנים ללא ניסיון והציע שנלך להתראיין.
במקביל, מודעה נוספת שפורסמה באוניברסיטה הזמינה אותנו, הבוגרים של מינהל עסקים לערב חשיפה של אחד מבנקי ההשקעות הגדולים בעולם שהרחיב את פעילותו בארץ וגייס בוגרים צעירים. העבודה בתל אביב, התנאים מצוינים, ויש אפשרות לקריירה בינלאומית. ערב החשיפה היה באחד המגדלים הבודדים שהיו אז בתל אביב, הכיבוד היה מצוין והכל היה נראה מושלם.
אבל עמוק בפנים לא הרגשתי שזה סוג החיים שאני רוצה לחיות ובחרתי ללכת לאגף התקציבים במשרד האוצר.
וככה התחילה קריירה של כמעט 20 שנה בשירות הציבורי, 12 שנים במשרד האוצר ו7- שנים במשרד הבריאות. לטוב ולרע - ההחלטה ללכת לעברית ואח"כ לשירות הציבורי, הן ההחלטות שעיצבו את חיי המקצועיים ואני מתקשה לדמיין לעצמי מסלול חיים אלטרנטיבי. בטח לא באותו בנק השקעות ספציפי - ליהמן ברדרס שקרס חמש שנים אחר כך.
וזו לא הייתה הדילמה היחידה. עוד קודם לכן, הבחירה ללמוד בעברית הייתה כמעט אקראית. במקביל לרישום ללימודי כלכלה ומנהל עסקים בעברית נרשמתי והתקבלתי ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה אחרת בשפלה ורק בבוקרו של יום תחילת הלימודים בחרתי סופית בעברית.
דיסיפלינות שונות מספקות זוויות התבוננות שונות על החברה ועל טבע האדם. ובדיעבד, כדי להיות כלכלן טוב, מנהל טוב, ומשרת ציבור טוב, אדם חייב להכיר היטב את נפש האדם.
השירות הציבורי, אליו כאמור הגעתי בזכות הלימודים בעברית, סיפק לי עניין ומשמעות רבה בחיי, בכל אחת מהתחנות המקצועיות שלי לאורך השנים.
וזו גם העצה שאני רוצה לתת לכם והמטען שאני רוצה שתקחו איתכם מהערב הזה. אני מניח שרבים מכם מתחילים לחפש את דרכם בשוק העבודה, חלקכם התחיל וחלק אחר יתחיל בקרוב. אתם עוד תשנו את ההחלטות שלכם. תבחרו במשמעות. סביר שכולכם תשתכרו יפה. אפשר לחיות עם פחות או יותר הכנסה. אפשר לנסוע חצי שעה לעבודה או לעמוד שעתיים בפקקים לכל כיוון. אבל אין תחליף לתחושת המשמעות שאתם יכולים לקבל מעבודה בתפקיד רציני במגזר הציבורי. על כל התנאים תפצה המשמעות.
זה יכול להיות במשרד הבריאות, האוצר, הביטחון או בבנק ישראל לפי מה שמתאים לכם.
זו עצה רלוונטית בימי שגרה והמסר שלה מתחדד מאוד בימים כגון אלה.
אנחנו מדינה שעדיין מעצבת את ליבת הזהות שלה ואת אופייה, גם החברתי, גם הכלכלי וגם הפוליטי. אין מישהו אחר שיעשה זאת עבורכם יותר טוב מכם. אנחנו חייבים אנשים מצוינים בתפקידי המפתח והמגזר הציבורי שופע תפקידים בהם אתם יכולים לעצב הלכה למעשה את החברה הישראלית.
אנשים רבים מתבלבלים ומעדיפים כסף על פני אושר, סיפוק או משמעות רק כי את הכסף ניתן למדוד ולהשוות. אך המאפיין הזה שלו, לא נותן לו עדיפות על פני הסיפוק והמשמעות. במידה מסוימת הם כנראה עומדים בסתירה זה לזה.
תבחרו נכון.
יצא כך שנסיבות חיי הביאו אותי לעמוד בראש משרד הבריאות ב2- התקופות המאתגרות ביותר שהיו למערכת הבריאות מעולם. כל אחד מהאירועים האלה מוגדר כאירוע של פעם בכמה עשרות שנים או יותר.
המגיפה הגדולה שקדמה לקורונה ב,2019- הייתה השפעת הספרדית מ,1918- וגם אירועי ה7.10- הם אירועים שלא חווינו כמותם בעת המודרנית ונקווה שגם לא נחווה עוד.
מערכת הבריאות הישראלית נחשבת מהטובות ביותר בעולם, וכנראה היעילה ביותר בקרב המדינות המפותחות. היא עמדה במבחנים הקשים ביותר שמערכות בריאות ניצבות בפניהן, בשגרה ובחירום, והצטיינה בהם בפער ניכר ממערכות במדינות שופעות משאבים ונטולות משברים.
וזו מערכת שהקיום היומיומי השגרתי שלה הוא תמיד על סף משבר, עומס ואי ספיקה. ובכל זאת - הנשים והאנשים במערכת הזאת הם המעט שמחזיק את המרובה.
זו זכות גדולה מאוד שנפלה בחיקי להיות חלק מהקבוצה הגדולה המקצועית והמסורה הזאת של מערכת הבריאות הישראלית בזמנים המאתגרים האלה.
אירועי המלחמה חידדו את התפקיד שלנו. לא רק מערכת שנותנת שירותי בריאות מצוינים, אלא גם מערכת שנותנת לאזרחים במדינה את הידיעה שברגעי האמת, אנחנו נצא מכלינו כדי להגיע לכל אחת ואחד מהם.
שאנחנו מערכת המהווה את אבן הראשה של הסולידריות הישראלית.
זו מערכת שבחוק המכונן אותה – חבב"ם, נקבע שערכי היסוד יהיו צדק שוויון ועזרה הדדית. והערכים האלה אינם רק דקלרטיביים – הם מכווינים את העבודה של כולנו יום יום.
זו מערכת שמראה שהמגוון האנושי שלנו וההרכב הדמוגרפי המורכב של החברה הישראלית - הוא אידיאל ולא אילוץ. מי שלא ראה איך רופאים מרקע ומוצא שונה עובדים כתף אל כתף כדי להציל חיי אדם, לא ראה מהי אהבת אדם במובן המזוקק ביותר שלה.
ויש לי חובה לעשות הכל כדי לשמור את המצב הזה ולחזק אותה. היא לא חפה מבעיות, אתגרים וקשיים. אך היסודות שלה איתנים.
כאמור - אני לא יודע לאן בחירות אחרות היו מובילות אותי בחיים, אבל אני שבע רצון מהבחירה הכמעט אקראית שעשיתי אז, לפני כ25- שנים. וזו גם הקריאה שלי אליכם. תבחרו לחיות חיים מלאי משמעות.
במדינה כמו שלנו, הבחירות האישיות של כל אחת ואחד מכם יכולות להשפיע על כולנו. אז תבחרו נכון.
אנחנו בטקס סיום, אך גם בסופה של אחת מהשנים הקשות ביותר שידעה החברה הישראלית. מעולם האיחול תכלה שנה וקללותיה לא היה רלוונטי יותר.
כמוכם, אני מצטרף לתקוות, תפילות וייחולים שנזכה כולנו לראות את החטופים שבים במהרה לבתיהם. אלה שבחיים לשיקום ואלה שלא – לקבר ישראל.
שהמפונים והעקורים ישובו לבתיהם והחיילים ישובו אף הם משדות הקרב הרבים.
שהמשפחות השכולות ימצאו נחמה ושנזכה לחיות כאן בשקט יחסי.
הרב ג'ונתן זקס אמר ששום יהודי המכיר את תולדות עמו, שפרקים רבים ממנו נכתבו בדמעות, אינו יכול להיות אופטימי. אך שום יהודי אמיתי, אינו יכול לוותר על התקווה.
היהדות היא קולה של התקווה בשיחתה של האנושות והיא המשנה את מצבו של אדם.
אני מאחל לכם ולנו שגם בזמנים קשים כל כך, תשמרו על האופטימיות ועל התקווה – על האמונה בכוח המשותף שלנו לייצר עתיד טוב יותר מההווה שאנחנו חווים עכשיו. וזה דורש אומץ רב ולכם יש אותו.
ושיהיה לכולכם בהצלחה.