מאת שירה אהרוני
כששואלים את רחלי אידלמן מהו הספר האהוב עליה, היא לא יכולה להחליט. יש יותר מדי.
רחלי אידלמן היא יו"ר התאחדות הוצאות הספרים והמו"ל של אחת מהוצאות הספרים הותיקות בארץ- "שוקן ספרים". סבה, שלמה זלמן שוקן, שימש כפטרונו ואיש סודו של הסופר ש"י ענגון והקים את ההוצאה לאור ב 1931 בברלין כדי לפרסם את כתביו של עגנון. ההוצאה פרסמה תרגומים רבים לגרמנית של כתבים בעלי ערך רב בתרבות היהודית במטרה להנחיל את התרבות היהודית בקרב יהודי גרמניה שהפסיקו ללמוד עברית וביקשו להיות "גרמנים בני דת משה". בשנת 1934, בעקבות עלייתו של היטלר, עלה שלמה זלמן שוקן ארצה והקים שלוחות להוצאה בירושלים ובתל אביב. בנו ואביה של רחלי, גרשום שוקן היה המו"ל והעורך הראשי של עיתון "הארץ".
את רחלי פגשתי במשרדי ההוצאה "שוקן" העמוסים בספרים מכל התקופות והסוגים, לשיחה על עסקים, לימודים וכמובן- ספרים. היא נולדה בתל אביב, והייתה האישה הראשונה שלמדה לתואר שני במנהל עסקים אבל השניה שקיבלה את התואר בשנת 1970. הסיבה להיותה שניה נעוצה בפיספוס מבחני סוף השנה של התואר עקב גיוסה לצבא במלחמת ששת הימים. האישה הראשונה שקיבלה את התואר אגב, הייתה החיילת של רחלי בשירותה הסדיר.
כשביקשתי ממנה לתאר אותה ואת האוניברסיטה בשנות ה-60 העליזות היא מתארת את האוניברסיטה כמוסד חזק וכמרכז אינטלקטואלי, ואילו על עצמה היא מעידה "הייתי סטודנטית חרשנית. כל אלה שאהבו לבלות היו יושבים על הדשא. חשבתי שזו ההזדמנות של חיי לרכוש ידע ולכן הייתי יושבת בספריות קוראת ביביליוגרפיות, את כל רשימות ספרי הבחירה וספרי לימודי היסוד. בחרתי ללמוד רק חוגים שעניינו אותי. פשוט אהבתי ללמוד, עד היום. לפעמים אני שואלת את עצמי מה הייתי לומדת אם הייתי מתחילה ללמוד מחדש. אני מתבלטת בין מחשבים, מתמטיקה, פילוסופיה או תלמוד."
בזמן התואר השני שלה עבדה רחלי ברשות החברות הממשלתיות ולאחר מכן עבדה כארבע שנים במשרד מבקר המדינה בביקורת החברות הממשלתיות. במהלך העבודה שלה במשרד מבקר המדינה ביקש אביה שתחליף את מנהל הוצאת שוקן באותה עת.
היו לך שאיפות אחרות? "תמיד אהבתי לקרוא ספרים. ברור שהייתי יכולה לפתח קריירה אחרת אבל בחרתי להיכנס להוצאה. התחלתי לעבוד בשנת 1969 ואחרי 3 שנים נעשיתי המו"ל מאז ועד היום."
לא הרבה יודעים, אבל מלבד היותו מייסד הוצאת הספרים "שוקן", היה סבה של רחלי בעל רשת חנויות כלבו בגרמניה בשם "שוקן ובניו" שמנתה כ-20 סניפים. בשנת 1938 הוחרמה רשת החנויות על ידי הנאצים. מאז ועד לשנה שעברה, בניצוחה של רחלי, נלחמה המשפחה לקבלת פיצויים עבור אותו רכוש. בשנת 2014 שילמה ממשלת גרמניה למשפחת שוקן פיצויים בסך 68 מיליון דולר.
איך הייתה ההרגשה לנצח במשפט בנושא כה משפחתי וחשוב?
"הייתי רוצה לפגוש את סבא שלי ולשאול אותו מה הוא אומר. אבי נפטר ב-1990 ואיחוד גרמניה היה ב-1989. אני זוכרת שאבי אמר לי שיום אחד גרמניה תתאחד ויהיה צורך להגיש תביעות עבור הרכוש הוא אמר: "את תטפלי בזה כי את מסתדרת עם הגרמנים". למדתי את ההיסטוריה של עסקיו של סבי וקראתי מאות תיקים בארכיונים. ישבתי עם מתרגם מגרמנית וקראנו קלסרים על גבי קלסרים כדי להוכיח שהכל היה בבעלותו. זה היה מרתק. קריאת המסמכים היתה גם בית ספר טוב למנהל עסקים. התהליך להשבת הרכוש נמשך כ-25 שנה ואולי יום אחד, אם יהיה לי זמן ומרץ, אכתוב על כך ספר."
כיו"ר התאחדות הוצאות הספרים (זו הקדנציה השמינית) רחלי יזמה את אחת מהרפורמות החשובות ביותר בעולם הספרים בישראל, "חוק הסופרים והספרות". החוק, המחייב שמירה על מחיר קבוע לספר ישראלי בשנה וחצי הראשונות לצאתו לאור, וקובע שיעורי מינימום לתמלוגים לסופר ישראלי, נחקק ביולי 2013, אחרי שש שנות מאבק. החוק חוקק בעקבות הפגיעה בהכנסותיהם של ההוצאות לאור ושל הסופרים שנגרמה ממבצעים חסרי תקדים על הספרים שהובילו רשתות הספרים, דוגמת "ארבע במאה". הפגיעה בשוק הספרים החלה בעקבות תחרות של ענקיות רשתות הספרים, סטימצקי וצומת ספרים. הם פנו למו"לים וביקשו מהם הנחה סיטונאית בכדי שיוכלו להוריד את המחיר לצרכן. הוצאות הספרים פחדו שאם לא יענו לבקשה זו ספריהם לא יוצגו בשולחנות בקדמת החנות מה שיגרום לירידה במכירותיהם, ורובם נתנו הנחה לרשתות. בהתחלה ההנחות על הספרים היו עבור ספרים ישנים יחסית, כך שכל חודש רשתות הספרים נתנו הנחה על הספרים של הוצאה אחרת. מסתמן כי הצרכן הבין את העניין וחיכה לקנות ספרי הוצאה מסוימת רק כאשר הייתה עליהם הנחה. הדבר הוביל לתזרים הכנסות לא סדיר אצל הוצאות הספרים הללו והביא אותן לכך שהן החלו לבקש מהרשתות להכניס את ספריהם למבצעים. ההנחות לרשתות הלכו ועלו.
התוצאה של התרחשויות אלה הובילה למצב שכולנו זוכרים- מבצעי "כאסח" קבועים על ספרים ישנים וחדשים כאחד. הוצאות הספרים סבלו מהכנסות נמוכות שהובילו לפגיעה ישירה בשכרם של הסופרים, ירידה באיכות הספרים, תרגומם, ירידה באיכות דפי הספרים וצמצום מגוון ספרים עד שחלק מהז'אנרים כמו אלבומים וספרי עיון מסוגים שונים נעלמו לחלוטין.
זוכרים את חגיגות "שבוע הספר" שהיו שבוע שלם של פסטיבל ספרים מכל הז'אנרים וביקורי סופרים חשובים בכל הארץ? ובכן, היום המצב קצת שונה. רחלי מספרת שלפני תקופת המבצעים היו 15 ערים בהן המו"לים שכרו דוכנים עצמאיים, 38 נקודות מכירה וניידות למכירת ספרים הפרוסות ברחבי הארץ, ואילו בשנה האחרונה שבוע הספר התקיים רק בתל אביב, ירושלים וכפר סבא. להוצאות הספרים לא היה כח לשכור דוכנים משלהם ברחבי הארץ.
"מבחינה כלכלית זו כאילו פעולה נגד התחרות החופשית. הרשות להגבלים עסקיים התנגדה לחוק כל הזמן כיוון שלפי הבנתה אין מונופול בשוק הספרים והציבור נהנה מן ההנחות. הממונה על ההגבלים התעלם מכך שיש בשוק דואופול חזק של הרשתות המכתיב למו"לים את תנאי המכירה. הם אמרו שרשות ההגבלים עוסקת בכלכלה ולא בהשלכות התרבותיות של התחסלות הוצאות הספרים. חוק דומה נחקק בצרפת לפני כ-30 שנה ויש דו"ח של משרד התרבות הצרפתי שניתח את המצב הכלכלי של שוק הספרים בצרפת 30 שנה לאחר שהחוק נכנס לתוקפו. הדו"ח הראה שבשנה הראשונה הייתה ירידה במכירות אבל בשנים לאחר מכן נפתחו חנויות פרטיות והוצאות לאור חדשות, מחירי הספרים לא יקרים יותר מהמחירים של הספרים בשוק האירופי ומגוון הספרים שאליו הציבור נחשף גדול יותר. "
חשוב לציין, כי הוצאת "שוקן" לא השתתפה מעולם ב"חגיגת" המבצעים חסרי התקדים. "בשנים האחרונות של המבצעים, אנשים היו ניגשים לדוכן של "שוקן" בשבוע הספר ואומרים שאנחנו גאוותנים, שאנחנו לא נותנים הנחות כאשר אחרים נותנים ולכן חלקם בוחרים לא לקנות אצלנו. עוד לפני שהחוק עבר, אנשים התחילו להבין שיש בעיה אחרת והיו מוכנים לשלם מחיר גבוה יותר ממבצעי העבר, ואכן השנה ראינו עליה במכירות ביחס לשנה שעברה."
את חושבת שיש ירידה כללית בעניין בספרים בשנים האחרונות לאור הספרים הדיגיטלים?
"הספרים הדיגיטלים לא כ"כ חדרו לישראל, לדעתי מדובר ב-2% של השוק. לכך יש כמה סיבות- הספרים הדיגיטלים נכנסו יותר מאוחר בגלל בעיית התאמת השפה העברית ולא נראה שהציבור מעדיף חלופה זו על פני הספר המודפס. יתכן גם שהיום אנשים קוראים פחות, יש רשתות חברתיות, ופלאפונים- יש יותר דברים שיגזלו את זמנו של האדם. מצד שני קריאת ספרים תמיד הייתה שייכת לשכבה תרבותית מסוימת של הציבור."
האם היום היית ממליצה לאדם צעיר, נניח בוגר של בית הספר להיות מו"ל?
"היום התחום מתחדש כי אנשים אוהבים ספרים ויש הוצאות ספרים קטנות שמתחילות בבית כך שהעלויות שלהן נמוכות. עד גודל מסוים של הוצאה אפשר להתפרנס מכך. מו"לים מסוג זה מפיקים ספרים מן הבית ואינם לוקחים בחשבון את הזמן שהשקיעו על הוצאת הספר. למרות זאת, להכנס היום למו"לות לא הייתי ממליצה כיוון שזהו עדיין עסק לא רווחי. הייתה הוצאה מסוימת שלא אנקוב בשמה שהייתה מוצלחת בבחירת הספרים שלה והיא התפרקה כיוון שהיא לא הצליחה לעמוד בעלויות שלה. מו"לות זה עסק שביסודו הוא אופטימי. מו"ל בטוח שכל ספר שהוא יוציא יהיה הצלחה מסחררת כאשר המצב בפועל אינו כזה. זה לא מקצוע שמתעשרים ממנו אבל אם הוא מתנהל נכון הוא יכול להיות רווחי ומעבר לכך, הוא מאפשר למו"ל לעשות דברים בעלי ערך ולהנות מכך."
כאילו המצב של הוצאות הספרים לא מסובך דיו, נוספה בעיה מסוג אחר- האוניברסיטאות והמכללות סורקות חומרים מספרי הלימוד של הוצאות הספרים השונות, מפירות זכויות יוצרים ולא משלמות על כך. רחלי סיפרה לי על כך בזעם עצור "בהתחלה זה עבר במכונות צילום ורק בהמשך זה עבר לסריקה של הספרים. אנחנו ניהלנו משא ומתן עם משרד החינוך ועם היועצים המשפטיים של האוניברסיטאות לקבל תמלוגים עבור הצילומים והסריקות. הגיע לידינו מידע כי אגודות סטודנטים היו מוכרות ספרים מצולמים בעשרה שקלים. בעקבות פסיקת בית המשפט ואמירת השופט כי הוא "מקווה שזו שתהיה אזהרה למוסדות ההשכלה הגבוהה שאסור להעתיק ספר שלם", הוציאו היועצים המשפטיים הנחיה לאוניברסיטאות שאסור להעתיק או לצלם ספר שלם, אבל מותר לצלם עד עשרה אחוזים ממנו. הדבר גרם לי לנהל תביעה נוספת. עם האוניברסיטה העברית הגעתי לגישור עם פיצוי כספי ועשינו הסכם שעד 2017 הם יכולים לקחת 20% מהספר אבל אחר כך יהיו חייבים לעשות איתנו הסכם חדש. זה הביא למצב שהיום מגיע אלי פרופסור ומבקש שאוציא לו ספר, או שאני מסרבת או שאני מבקשת שישלם לי בכדי לכסות את ההשקעה כיוון שההוצאה לא תרוויח מהספר שלו. לטווח ארוך זה הרסני מבחינה תרבותית. עם הזמן ישראל תחזור למצב שכל ספרי הלימוד ישובו להיות באנגלית, כפי שהיו כאשר אני הייתי סטודנטית. לא משתלם יותר להשקיע בהוצאת ספרי לימוד לסטודנטים."
לפני הפגישה עם רחלי, חשבתי על זה שלהיות מו"ל פירושו למקצע את תחביב הקריאה. פתאום לקרוא ספר הופך להיות עוד אחת ממשימות העבודה שיש לנו בראש. תהיתי איך נראה סדר היום שלה והאם היא מצליחה לקרוא להנאתה פרטית? "אני קוראת בבית ובעבודה. אני כל הזמן נמצאת בקריאה. ההנאה והעבודה התערבבו במהלך השנים. פעם הייתיבאחד מירידי ספרים בפרנקפורט ובסוף היריד סוכנת ספרים שאלה אותי מה קניתי לעצמי. הסתכלתי עליה בפליאה. מה קניתי לעצמי? מה זה אומרת? באתי לקנות ספרים להוצאה. זה היה אבסורד מבחינתי. יחד עם זאת אפשר להגיד שבין כל הספרים שאני קוראת יש ספרים רבים שמעניינים אותי וקשורים לתחומי העניין הפרטיים שלי."
ואחרי כל הספרים שהוצאת לאור וכל הסופרים הגדולים איתם עבדת, האם נשאר עוד חלום?
"כשהייתי ילדה היה לנו מבחר של ספרי מונטיין, פילוסוף צרפתי מהמאה ה-16 שמאוד אהבתי והחלום שלי היה להוציא את כל כתביו בתרגום לעברית. היום החלום מתגשם ואנחנו לפני ההוצאה של הספר השלישי אחרי שנים של עבודה על התרגום."
עתידם של הספרים אולי לא ברור, אבל מנחמת העובדה לדעת שישנם אנשים שעושים הכל כדי לשמר את עולם הספר, לחזק אותו ולבסס אותו למען הדורות הבאים. כדי לעשות את זה, צריך להיות מישהו שמאוד אכפת לו, אבל גם מישהו עם חוש צדק מפותח שלא מהסס להילחם. רחלי אידלמן היא מהלוחמים האלה – היא נלחמה עבור ההוצאה שלה, עבור הענף, ועבור משפחתה, והיא ממשיכה להילחם על מה שחשוב לה. גם אם זה אומר להילחם עוד עשרים וחמש שנה.