את גיתית פגשנו במשרדה, היא הצליחה לפנות שעה בסדר היום העמוס שלה והתמסרה לראיון לניוזלטר של בית הספר.
רקע אישי:
גיתית למדה תואר ראשון בכלכלה וביחסים בינלאומיים, ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון שניהם באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת לימודי התואר השני למדה את הקורס "בחירת תיקי השקעות" אצל פרופ' חיים לוי. המפגש הזה עורר את סקרנותה והיא פנתה לפרופ' לוי בבקשה להנחות אותה לדוקטורט.
בן הזוג שלה סיים באותו זמן את הדוקטורט בפיסיקה ויצא לפוסט דוקטורט בחו"ל כשהיא מצטרפת אליו - בוחרת במשפחה. בתחילה ניסתה גיתית להמשיך את הדוקטורט בהתכתבות במיילים אבל לבסוף החליטה להקפיא אותו לשנה ולעסוק בקולורדו בסקי - תחום שמעולם לא התנסתה בו ומהר מאד הבינה שהוא לא בשבילה. על מנת למלא את הזמן הפנוי שעמד לרשותה היא נרשמה למספר קורסים באוניברסיטת קולורדו שבבולדר וקיבלה הצעה להצטרף לתכנית הדוקטורט. ושם סיימה את הדוקטוראט שלה במימון.
בהמשך, בשנת 2007 , היא קיבלה הצעה לפוסט דוקטורט באוניברסיטת ייל ולהיות העוזרת לעורך של The Review of Financial Studies l. גיתית זיהתה הזדמנות ובעקבותיה עברה המשפחה היא לניו הייבן והוא למרילנד. כעבור שנה הציעו לה להתמודד על תפקיד של כלכלנית ברשות לניירות ערך. (במהלך הדוקטורט שלה בעברית היא עבדה ברשות לני"ע כסגניתו של שמוליק האוזר שהיה הכלכלן הראשי – ומשם הכירו אותה). לראיון בארץ לא הצליחה להגיע, אבל יצא הגורל ונפגשה בוושינגטון עם יו"ר הרשות מר משה טרי. כשהיא בחודש תשיעי להריונה. התראיינה ולא נתנה תשובה סופית. לבסוף חזרה עם כל המשפחה (ילדה בת 3 שבועות) לארץ . היא התחילה לעבודה 4 ימים אחרי שנחתה בארץ ובעלה לקח חופשת לידה, עזב את האקדמיה והפך לסטארטאפיסט.
החלק המקצועי:
גיתית הצטרפה לרשות לניירות ערך שנכנסה למשבר של 2008 , משבר עולמי שהיווה הזדמנות למחלקה ולה לייצר ערך מוסף בזמן מאד קצר.
במקביל שימשה כמרצה ל-Finance theory ניהול תיקים, מימון בינלאומי ושווקים מסחריים של ישראל באוניברסיטת Colorado, באוניברסיטה של ניו מקסיקו ובאוניברסיטת בן גוריון ומשנת 2010 כמרצה בכירה בקריה האקדמית "אונו".
"כשמלמדים MBA בארה"ב חייבים להביא לשיעורים גם מעולם המושגים של הסקטור הפרטי , לתת דוגמאות מהתנהלות של חברות ולהיות חלק מהעולם העסקי". העולם האקדמי תמיד משך אותה אבל הניתוק הארוך מהשוק המקומי בישראל גרם לה להבין שעליה לעבוד מספר שנים ברשות ולהשלים את הידיעות שלה בכל הנוגע לבעיות הקיימות בשוק הישראלי כך המעבר חזרה לאוניברסיטה יהיה ראוי יותר. אבל לחיים יש דינמיקה משלהם והחיידק של העשייה הציבורית דבק בה. "יש עוצמה גדולה בכך שעבודת שטח שמתבצעת מתורגמת הלכה למעשה לעיצוב הנורמות בשוק.
כיום, חוות הדעת הכי משמעותית שנמצאת בערעור "פסגות" וזאת לאחר שגיתית שימשה כעד מומחה מטעם המדינה והם קיבלו את העונש הכי גבוה שאי פעם קיבלו בגין סוג זה של עבירות.
שאלנו את גיתית מה הדבר הכי חשוב בעבודה שלה?
"יש אופי של אנשים יש כאלה שהם יזמים והאופי שלי הוא של פקיד ממשל , למרות הקונוטציה השלילית של המונח פקיד, חשובה בעיני הצניעות וחשוב להבין שלא כל החוכמה אצלנו. לדעתי זה חשוב לבדוק את עצמך. כשאת כותבת מאמר באקדמיה אז את כותבת אותו ואח"כ מפרסמת אותו וגם יש שיפוט (REFEREE) ומי שיבחר לעשות בו שימוש זה על אחריותו. ברשות עושים עבודות שהרבה פעמים לא מגיעות לשיפוט ועליהן מתבססים בקביעת החלטות ולכן הצניעות, הפניה לשוק, הקשר עם האקדמיה זה מנגנון לבדוק את עצמך כל הזמן וזה המרכיב הכי חשוב בעיני. בסופו של תהליך יש גם צד שני, אותם גופים שצריכים להתאים את עצמם לרגולציה הזאת, ברוב המקרים מדובר רק בכסף אבל כסף זה דמים, זה חיים ולכן צריך לקחת את זה באמת בזהירות.
מבחינת נושאים, העבודה ברשות מאד מגוונת ולכן אני מאד אוהבת אותה. כל פעם מתמודדים עם סוגיה אחרת, ואין איזשהו מדריך (manual). לדוגמא "קריפטו" (עולם מטבעות דיגיטליים מוצפנים מבוזרים) שהתחלנו להתמודד איתו בשנת 2012-2013 לא היתה תורה מסודרת וצריך להיות אוטודידקט. הקריפטו מבחינתי היה חלק אחד מדבר הרבה יותר גדול של מהפכה טכנולוגית המתרחשת בעולם המימוני. יש כאלו שקוראים לזה FINTECH . בעיני זו מהפכה שמתרחשת עכשיו בגלל הצטלבות של שלושה גורמים שהגיעו לנקודת רתיחה. קודם כל התקדמות טכנולוגית - בין היתר הבלוקצ'יין, של טכנולוגית הענן, של התקשורת, של השרתים הוירטואליים, ושל היכולת לאסוף נתונים והעברת נתונים. הצלע השנייה היא הצלע האקדמית - התאוריות של ה BigData ,Machine Learning, בינה מלאכותית. אלו תאוריות שמפותחות באקדמיה בעזרת הטכנולוגיה - יכולות האלו באות ביחד . הדבר השלישי שבעיני הוא הכי חשוב זו התפיסה הכלכלית החברתית שמשתנה שמתגבשת בישראל. יש כאלה שקוראים לזה כלכלה שיתופית, יש כאלה שקוראים לזה מהפכת ביטול המתווכים, כאלו שמייחסים את זה למשבר שעברנו ואיבוד האמון שלנו בממשל ובגורמים הפיננסים המסורתיים הבנקים. אבל יש פה משהו שמערער את הלגיטימיות הממסדית - האם אנחנו סומכים עליהם למה לא לפעול לבד? ומכאן מתחילה מחשבה למה לי להלוות או ללוות מהבנק אם אני יכול לפעול באמצעות האינטרנט באמצעות אותן פלטפורמות PEER TO PEER או BUSINESS TO PEER וכדומה. או לדוגמא ICO אם אנחנו היינו רגילים כיזמים כסטארטאפיסטים ללכת לקבל את הכסף מ venture capital שלוקח את הזכיות, וה-retail בכלל לא היה בעולם הזה, אז הנה עכשיו באמצעות אותה טכנולוגיה אנחנו יכולים להגיע לכל אחד, אנחנו לא צריכים אף אחד שינפיק אותנו. גם בנושאים חברתיים נכנסים לעולם ה Impact Investments לדוגמא יש פרויקט של חולי סכרת - חולי סכרת עולים למדינה X כסף. אנחנו נקח קבוצה נגייס ממנה כסף, נקבע ביצועים ככל שאנחנו משפרים לכם את הביצועים המדינה תעביר לנו מה שחסכנו ואנחנו נעביר לכם את זה כהשקעה, מדלגים על המדינה. פעם היינו סומכים על המדינה שתעשה את ההקצאות הללו והיום מוצאים את הדרכים באמצעות הטכנולוגיה. מבחינתי זה ביטוי של משהו יותר גדול ויכול להיות שאנחנו אפילו לא מבינים את הגודל וההשפעה מכיוון שאנחנו קרובים מדי, במרחק של כמה שנים בהסתכלות מלמעלה אז נבין מה קרה פה. זה גם לא אומר שמה קורה עכשיו זה מה שיישאר. ברור שיש פה שינוי טכנולוגי והוא שינוי מהיר הדורש מכולם החל מהמשקיעים ועד הרגולטורים לעשות חישוב מסלול מחדש לחשוב אחרת ולהתנהל אחרת.
מה הרפורמות החשובות שהיית מעורבת בהן?
הייתי חברה בוועדת הריכוזיות או בשמה הרשמי "הוועדה להגברת התחרותיות במשק" שאליה הוזמן בין היתר גם פרופ' ישי יפה לתת חוות דעת. הוועדה נולדה על הרקע ותוך כדי המחאה החברתית. מדינת ישראל ריכוזית בכל כך הרבה רמות גם ברמת הבעלות על החברות גם ברמת ענפים. ישנם גופים שהם multi market וברמה של פירמידות יש ריכוזיות של ענפים מסוימים כמו הבנקים וריכוזיות כזו כמובן יכולה למנוע תחרות ולפגוע בצמיחה וגם יכולה לייצר סוג של איבוד אמון של הציבור כמו שראינו במחאה הציבורית. הוועדה בדקה והתמקדה בעיקר בשלושה תחומים: תחום אחד הוא הקשר בין הריאלי לפיננסי, תחום השני שאותו הובלתי עסק בנושא הפירמידות והתחום השלישי עסק בהפרטה או רישיונות וזיכיונות שהמדינה נותנת ואיך לא להגביר את הריכוזיות במהלך הענקת הרישיונות. החלטות בנושא זה ילוו אותנו גם בעתיד והוועדה הזו חוללה שינוי משמעותי באיך השוק נראה. זהו נושא מאד מורכב ויש לשים לב לא לעבור את הרף ממצב שבו יש ניסיון לתקן ובעצם נוצרת איזו שהיא הרתעה. אישית אני מאמינה מאד בשוק החופשי, תפקיד הממשל, הרגולטור לטפל בכשלים ולייצר תשתיות שיאפשרו פיתוח וצמיחה ולא בהכרח להתערב כי זה יוצר לעיתים עיוותים שלוקח שנים להבין מה מחירם.
האם זו מדיניות שלך או של הרשות? זו מדיניות אישית שלי, כשאני נותנת חוות דעת. ככלכלנית יש לי אוטונומיה. כמובן שלראש הרשות יש את המדיניות שהוא מוביל ואני מושפעת גם מהסגל שאני חלק ממנו.
תחום אחר שהוא בייבי שלי שאני מעורבת בו הוא הרדטק- regulatory technology ,סובטק - supervision technology תחום הרותם את הטכנולוגיה להקטנת העול הרגולטורי ולייעל אותו.
מה השינוי שהטכנולוגיה תעשה?
הטכנולוגיה נכנסה לעולם יעוץ וניהול השקעות יש לנו את הרובאדוויזר robo-advisor והרובומנג'ר robo-manager, תחומי תשתיות, סליקה ניתוח נתונים analysis , bigdata ובינה מלאכותית. הטכנולוגיה נכנסה לדפוסי המסחר שלנו אנחנו מדברים היום על שחקנים שהם algo traders , וגם high frequency traders הכל במהירות של אחד חלקי מיליונית השנייה, והיא משנה גם את הדרך שבה מגייסים כסף. העולם כולו משתנה וזה יהיה אתגר גדול לכולנו כרגיל הדברים רצים קדימה והרגולציה מגיעה קצת אחרי, יש לזה יתרונות וחסרונות כי אם היא הרגולציה הייתה back to back היא הייתה חוסמת ואולי מעכבת את הפיתוח הטכנולוגי.
עמדתך לגבי עולם הבלוקציין? סיכונים מול סיכויים?
צריך להבחין בין הטכנולוגיה לבין מה שנקרא הקריפטומניה - מחירים של הביטקוין שעולים ויורדים. יש פה משהו חדש שיש בו גם תפיסה כלכלית חברתית שונה וגם טכנולוגיה שונה ויש יישום של מודלים שונים גם מודלים מוניטריים שונים ממה שאנחנו מכירים. האם זה יישאר ככה? יש פה אבולוציה של הטכנולוגיה. האם הביטקוין יעלם? לדעתי הוא לא יעלם וגם אם כן יש מטבעות נוספים.
האם מבחינתכם יש לעודד אנשים להיכנס לעולם זה?
כמו כל הייטק צריך לבדוק במה משקיעים. היום יש חברות שלוקחות פרויקטים מדהימים שמקימים באמצעות בלוקצ'יין או DLT פלטפורמות לניהול נמלים, פלטפורמות לשרינג של מקום בדיסק. אין ספק שמדובר פה במשהו טכנולוגי ולכן רמת הסיכונים היא כמו שאנחנו רגילים בהייטק אם לא יותר. יש עוד סיכון אחד שלא קיים בשאר ההשקעות והוא שעוסקים במטבע שלא קיים שהוא הסיכון הרגולטורי שצריך לנהל אותו. מדינה יכולה לומר ש"נגמר, אין ביטקוין, המטבע מתחרה ביכולת שלי לנהל מדיניות מוניטרית ואני אוסרת את זה" כמו שעשו בסין. לדעתי, המשקיעים לא צריכים לשים את הכסף במשהו שהם לא מבינים בו. רואים את ההתנהגות הבועתית. צריך לוודא כמה כסף פנוי יש, מה התיאבון לסיכון והיכולת שלך להתנהל. צריך להבטיח את ההכנסה העתידית שלנו, לא לכל אחד מתאים רמת סיכון שכזו. בהנחה שיש את הכסף הפנוי וזו העדפת הסיכון יש הרבה מאד דרכים להגיע להשקעות בחברות אלו בין אם ישירות או דרך קרנות. חשוב שההחלטות תהיינה מושכלות. צריך להיזהר מבאז.
מעמד פינטק?
אני חושבת שהכניסה של האקדמיה לתחום הפינטק חשובה מאד. אי אפשר ללמד רק מתאוריה וספרים, העולם משתנה והוא מורכב ויש הרבה ידע יישומי שצריך להיכנס ולכן צריך לערב יותר ויותר את התעשייה. לדעתי חוקר מהאקדמיה צריך לשלב אנשים מתוך התעשייה ולא בהכרח לקחת מישהו מהתעשייה ולהפוך אותו למרצה. ברגע שטכנולוגיה נכנסת למשחק וקצב ההתחדשות כזה דינמי אין סיכוי שאנשים יצליחו להיות מומחים גם בתאוריה, גם במשמעויות שיש בזה וגם בעולם העסקי.
לישראל דומיננטיות בתחום הזה. הן בגלל המוח הישראלי היצירתי והן בגלל צה"ל. אנחנו מדברים על טכנולוגיות שמשקיעים הרבה מאד כספים. הצבא למשל מוביל בנושא קריפטו, של הצפנה של bigdata, של קבלת נתונים וניתוחם ולא בכדי "החברה" האלה יוצאים מהצבא עם רעיונות. יש משהו גם באופי היזמי של ישראל, רואים זאת אצל הסטודנטים ואצל אנשים שאני עובדת איתם לעומת מדינות אחרות המשתתפות בכנסים בחו"ל. אנחנו דוחפים קדימה, "אני יכול הכל", "אני אעשה", לפעמים מדלגים על תהליכי עבודה ואישורים אבל דוחפים קדימה. לרכבת הזו שרצה קדימה מצטרפים לפעמים שרלטנים, פונזי ורמאויות וצריך להיזהר כדי שהמשקיעים שלנו לא יפגעו וגם כדי שלא יצא לנו מוניטין שלילי בחו"ל.
כיצד שרתו אותך הלימודים שלך בקריירה?
אני מאמינה שהלימודים חשובים בגלל התהליך שאתה עובר. אתה לומד לעכל חומרים, לנתח אותם, לחשוב, לבקר את עצמך ולבקר אחרים. יש גם משמעות למושגים ולמודלים דברים תמיד צריכים להיבנות על קרקע. עד היום אני בקשר עם פרופסורים שלמדתי אצלם כמו דן גלאי, זעירא, יורם גבאי מדובר באנשים שהשאירו אצלי חותם. הלימודים הם תקופת הכשרה מאד חשובה שאותי בעיקר לימדו איך ללמוד.
איך זה להתנהל כאישה בעולם שנחשב גברי? האם אי פעם הרגשת תקרת זכוכית?
לא תקרת זכוכית אבל הרגשתי אישה בעולם גברי. אני לא מאמינה בתקרות אבל כן הרבה פעמים ודווקא בתקופה המאוחרת יותר בקריירה, גם מנשים. ברגע שיש ילדים, ואת מגיעה לגן ואומרים "אה יש לה גם אמא" או שאת מספרת שלא לקחת חופשת לידה ומסתכלים עליך בצורה משונה. מתוך ייסורי מצפון הינקתי את הבת שלי עד גיל שלוש. השתכנעתי שפגעתי בקשר אינטימי איתה על שלא הייתי שם והרגשתי צורך לפצות. היום כמעט כל אישה עובדת ועדיין נמצאת במין שלב ביניים, מצד אחד שני בני הזוג צריכים לפרנס ומצד שני הסביבה עדיין משתילה אצלנו מושגים, שבגללם אני מוצאת את עצמי עושה לילה לבן ואופה עוגה ולא קונה עוגה ליום הולדת.
אני מאמינה בעבודה קשה "יגעת מצאת תאמין". אני לא מאמינה לשים את עצמך בקופסה ולהגיד זה כובל אותי, אני מאמינה בלעבוד קשה והכל פתוח. יחד עם זאת יש פעמים שאני מרגישה שאני צריכה לדבר בקול בס. יש הבדלים פיזיים, זאת עובדה וכשאת נמצאת בחדר שהוא מלא גברים קול סופרן לא נשמע. הרבה פעמים מצאתי את עצמי אישה יחידה בכנסים. אני חייבת להגיד שבהקשר הזה הרשות היא איזו שהיא חממה -סקטור ציבורי, תנאי שכר זהים לגבר ואישה, אחוזי הנשים גם בהנהלה הוא כמעט 50%. בנוסף, במקרה האישי שלי, בעלי עוזר ושותף בבית. הוא ההורה היותר נוכח וזה מאפשר לי לצמוח. עדיין, בשוק ההון, במחקר, נשים מהוות פחות מ 50% מהגברים, דירקטוריות מנכ"ליות יש פחות מגברים. זה נכון שבסקטור הציבורי, כרגע לפחות, ישנן דמויות מפתח ואין ספק שזה גם ראי לשינוי שהחברה עוברת. הנשים האלו כולן הגיעו בזכות עצמן ואני מעריכה ומכבדת אותן. אף אחד לא יכול לומר שהן הגיעו לאן שהן הגיעו בגלל שהן נשים אבל זה משהו שצריך להיות ערים אליו ולא להרגיש קורבן ולראות בזה תיקרה.
מה מעניין אותך?
קודם כל שינויים, אני פריקית של שינויים. ומאד אוהבת להצליח להבין מה עומד מאחורי הדברים. ככלכלנית מאמינה שבסוף זה תמריצים כלכליים שמניעים, הם המנוע וכשאני מצליחה לראות מעבר לכל הדברים לתוך אותם תמריצים כלכליים אני מאד נהנית. אוהבת אתגרים, מכל סוג שהוא. בעלי הוא פיסיקאי והוא מתייחס לתחום הכלכלה כיש מאין וזה משאיר אצלי איזה צורך להוכיח שיש בזה מעבר לזה. וגם הקנאה הזו שאצלי גרמה לצורך לשתף ולבחון את היכולת לעבוד עם דיסציפלינות נוספות. יש לנו פרוייקטים שונים, עבדנו עם אוניברסיטת תל אביב עם המחלקה לאקונופיסיקה במטרה לשלב עוד מעולמות אחרים, גם כדי להתנסות בהם ולקבל כלים חדשים -חשיבה אחרת יכולה להביא תוצאות.
יש לי שני ילדים התחלתי מאד מאוחר. את הראשונה ילדתי בגיל 35 היא עוד מעט בת 11 וילד בן 5 שנולד כשהייתי בגיל 40. אני מאד נהנית לראות מה יוצא מהם את האישיות, השנינות, עד עכשיו הם היו תבניות שאנחנו יצקנו ופתאום את רואה דברים שהם לא אני, שלא אני שמתי שם. מאיפה זה בא? אותי זה מסקרן. מבחינת תחביבים בין עבודה, בית, ילדים ומשפחה מורחבת אין זמן. אני אוהבת מחול ולא נעים לי להגיד אבל בעלי מנסה לצ'פר אותי וקונה לנו כרטיסים להופעות ואני נרדמת.
איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
ממשיכה בדרך כזו או אחרת במחקר. לאו דווקא לפרסם, אלא ללמוד את הדברים החדשים ולהוסיף את הראיה והתובנות שלי. מאד חשוב לי לעשות ולהרגיש שאני עושה. איני רואה את עצמי רק באקדמיה אלא אם כן זה שילוב. מאד חשוב לי להסתכל ולהרגיש חלק ממשהו שהוא יותר גדול ממני שאני שמה איזו שהיא לבנה, איפה זה יהיה אם זה יהיה בסקטור הציבורי או הפרטי, אני זורמת.