כתבה: נסיה מוראי
נניח ואתם או מישהו שאתם מכירים (חס וחלילה, טפו טפו טפו) צריך לעבור הליך רפואי מסוים או ניתוח. בפני אותו אדם עומדות שתי חלופות- לפנות למערכת הרפואה הציבורית, החינמית אך בעלת קיבולת מוגבלת שתדרוש מהמטופל זמן המתנה לתור הניתוח, או אלטרנטיבה אחרת- רפואה פרטית, יקרה אך זמינה, שתקבע למטופל ניתוח למחר בבוקר. בשלב הזה אתם לא מודעים בכלל לאיך הבחירה שלכם תשפיע על הרווחה החברתית הכוללת ומה הקשר בין שני אלה. למזלנו, ד"ר בנימין (בני) עוז חקר את הנושא במחקר מרתק המפורט כאן לפנינו.
שירותי רפואה כמשאב חברתי
ההסתכלות במחקר היא במשקפיים חברתיות- שירותי רפואה כמשאב חברתי ולא כלכלי במושגים של רווח. "העניין הוא לנסות להבין איך כדאי להתייחס לדחיפות שונה של מטופלים שונים במערכת הבריאות. מצד אחד, היינו רוצים שיטפלו קודם במי שסובל יותר, וגם מתמטית זה הכי יעיל אם רוצים למזער את סך כל הסבל שיש. אך אם ישנה אלטרנטיבה בדמות של רפואה פרטית, מבלי להתייחס לתשלום אותו יצטרך לשלם הפציינט בשימוש השירותים של רפואה זו, הפניה לשם מפנה משאבים לרפואה הציבורית ובכך הרווחה החברתית בסך הכל תהיה גבוהה יותר", מספר ד"ר בני עוז.
כשמוסיפים לסיפור הזה התנהגות תועלתנית של הפציינטים עצמם, המצב נהיה מסובך יותר, במיוחד כשמדובר בפציינט עם מצב רפואי חמור הדורש טיפול מיידי. אנו יודעים לחזות כי אם יפנה לרפואה הציבורית, יקבל קדימות עקב תעדופו על פני פציינטים עם בעיה רפואית חמורה פחות. מה הבעיה? ובכן, כאמור, בהסתכלות רחבה זה לא המצב האידיאלי מבחינת רווחה חברתית. אם מסתכלים על מדדים חברתיים, עדיף לכולנו כחברה שאותו פציינט יפנה לרפואה פרטית, שם יטפלו בו באופן מיידי מבלי 'לגזול' משאבים מהרפואה הציבורית. כך יקרה שפציינטים בעלי בעיה רפואית קלה יותר, בבואם לגשת למפעיל הציבורי, יקבלו נגישות מהירה יותר לתור שלהם מבלי להמתין נואשות. ואכן, נמצא במחקר, כי מערכת הרפואה הציבורית משמשת בעיקר את שתי תתי-האוכלוסיות הקיצוניות, אלו עם המצב הרפואי הפשוט או הקל ביותר ואלו עם המצב הרפואי המורכב או החמור ביותר, בעוד שמקרי הביניים הם אלו הנוטים לבחור במפעיל הפרטי. במקרים כאלו הרווחה החברתית עשויה להיות מינימלית ביותר.
"אנחנו יודעים שאנשים מתנהגים בצורה אסטרטגית ועושים מה שהכי טוב להם ברמה האישית באינטראקציה עם אנשים אחרים. בעולם תורת המשחקים, התוצאות של התנהגות כזו עלולות להיות לא אינטואיטיביות, מפתיעות ופרדוקסליות. ממצאי המחקר אומנם לא הפתיעו אותי ברמת המאקרו, אך ברמת המיקרו, כן מדובר בתוצאות לא רגילות בתחום הזה", מספר ד"ר עוז.
שורה תחתונה
"המסר הגדול יותר מהמחקר מופנה למערכות הבריאות באופן כללי ולבתי החולים בפרט, על היותם מתעדפים פציינטים ולפיכך עלולים ליצור מצב לא רצוי שהחברה עלולה להינזק ממנו. כלומר, יש מקרים בהם כדאי להתעלם מחומרת המצב הרפואי ולתעדף בצורה אחרת או לעודד את המקרים החמורים לבחור ברפואה פרטית".
מובן לכל שרפואה פרטית עולה כסף ולא מעט, ולא כולם יכולים להרשות זאת לעצמם. אך אם זה תלוי בד"ר בני עוז, המדינה או קופות החולים צריכות לעזור בסבסוד טיפולים פרטיים עבור אנשים הזקוקים לעזרה זו, כדי למנוע מהמטופלים לא לבחור בדרך הפרטית רק בגלל עניין התשלום. בצורה כזו, המערכת כולה תרוויח מכך. "כל זמן שזה לא קורה, אנחנו יוצרים פה חלוקה שהיא אינה יעילה", מסכם ד"ר עוז.