כשמנסים לשזור חיים שלמים בראיון אחד, לא תמיד יודעים לאיזה כיוון זה ילך, אבל איכשהו עם פרופ׳ גור מושיוב, בן למשפחה ירושלמית עם עבר היסטורי מרשים, אלוף בהתעמלות, חובב כדורגל מושבע ואיש חקר ביצועים מהטובים בתחום, הרגשתי שאני לא מפסיקה להיות מופתעת. תפסתי את מושיוב רגע לפני היציאה לפנסיה, ולמרות שהמשרד כבר התרוקן כמעט לגמרי מאין ספור הזיכרונות שצבר במשך 30 שנים, הרגשתי כאילו אני מבקרת אותו בבית.
איש חקר הביצועים
על פניו של מושיוב יושב חיוך ששמור רק לאלו שאוהבים את עבודתם, ולא מפתיע שמיד לאחר מכן הוא מצהיר בגאון כי במשך 30 שנה הוא דואג להגיע למשרד לפחות חמישה ימים בשבוע.
״באקדמיה אני מוגדר כאיש חקר ביצועים. תחום המחקר שלי הוא אופטימיזציה קומבינטורית, ועוסק בעיקר בפתרון בעיות תיזמון״. כשהרמתי גבה בחוסר הבנה, מושיוב נאנח בחיוך והמשיך להסביר. ״אז אם את מאד לוחצת, להלן דוגמא. נניח שעלינו לייצר אלף מוצרים. המוצרים שונים זה מזה בזמן הייצור, בערך הכספי, בתאריך היעד לאספקה וכיוצא באלה. המטרה היא למצוא את סדר המוצרים בתהליך הייצור ואת זמני הייצור של כל מוצר, כך שנביא לאופטימום פונקציית מטרה מסוימת״. פונקציית המטרה יכולה להשתנות, אנחנו יכולות לבדוק למשל את זמן הסיום של המוצר האחרון, או את סכום האיחורים של כל המוצרים. בשלב הראשון של תהליך הפתרון, אנחנו צריכות לזהות את דרגת הקושי של הבעיה, ובהמשך לפתח אלגוריתם שתואם לה. ״לעיתים מדובר באלגוריתם מדויק, ולעיתים באלגוריתם מקורב, בהתאם לקושי הבעיה״, הוא מסביר ומוסיף, ״אני מכור לעבודת המחקר, ולשמחתי הצלחתי להפיל למלכודת הזאת גם את כל תלמידי המחקר שלי בעבר, שכולם הפכו לשותפים וחברים קרובים״.
מחוץ לאקדמיה מושיוב לא פחות שאפתן. ״כמו כולנו כאן, אני מחלק את רוב זמני בין מחקר להוראה. אם כי אכן עסקתי גם בדברים אחרים. הייתי ספורטאי. בעיקר כדורגל שהיה העניין העיקרי בחיי. אבל בעבר הרחוק עסקתי גם בהתעמלות (ואפילו הייתי אלוף ירושליים בהתעמלות מכשירים) ובעשורים האחרונים גם באופניים. היום לצערי פחות. רואה ספורט מהטריבונה ובטלוויזיה״.
250 שנים בעיר הקודש
חובב הכדורגל המושבע הגיע לאקדמיה בזכות אימו ״ועל כך אני מודה לה בכל יום״. ״נולדתי בירושלים. מזמן. בן למשפחה ירושלמית מאד וותיקה. כ-250 שנים בעיר הקודש. ולכן מאד מזוהה עם העיר. להוציא מספר שנות לימודים בארצות הברית, כל חיי אני כאן״. כשאני שואלת אותו על משפחתו, מושיוב מספר לי בשמחה ״גדלתי בבית סוציאליסטי (אבא היה פועל מתכת ואיש מכניקה עדינה כל חייו), המפלגה שלנו הייתה "אחדות העבודה", ואלוהים היה יגאל אלון. לכן אני מגדיר את עצמי כאיש תנועת הפועלים, למרות שלא עבדתי עבודה פיזית אפילו יום אחד בחיי״. הוא ממשיך ״כבן של חבר מזכירות הפועל ירושלים, אני אוהד הקבוצה בכל נפשי ובכל מאודי משחר נעורי. להוציא חריגים בודדים (אילוצי צבא או חו"ל), לא חושב שהחמצתי משחק בית של הקבוצה״.
היום מושיוב נשוי לשלומית, פסיכואנליטיקאית מעולה (״כך אומרים״) וגם בשלנית פנטסטית (״בדוק״), ואבא לשלושה אמנים מחוננים: נועה – ציור, עומר – מוסיקה, ורן – משחק.
זה דרכו של עולם
מושיוב אוהב ללמד, וזה מורגש. ״באוניברסיטה העברית לימדתי מלבד בבית הספר למנע"ס ובחוג לסטטיסטיקה, גם בתוכניות המנהלים, בבית הספר למדיניות ציבורית, ובבית הספר לתלמידי חו"ל. לימדתי בארצות הברית (אוניברסיטת קולומביה ו- CUNY), בפינלנד ובטאיוואן, וכן במספר מכללות בארץ״. על היציאה לפנסיה מושיוב אינו מכביר במילים. כשאני שואלת אותו איך הוא מרגיש לגבי היציאה, הוא עונה בחיוך ״לא משהו. יותר כיף להיות פה. אבל זה דרכו של עולם״.
ציטוט מעורר השראה
"לא מוותרים בהגנה!". כמו בכדורגל: כדי לנצח נלחמים ללא הפסקה, נותנים את הנשמה ולא מוותרים. המלצתי לבנים להתנהג על פי הכלל הזה גם מחוץ למגרש הכדורגל: השקעה אמיתית ערובה להצלחה״.